עב"ל 440/97

תקציר

במקרה שלפנינו, טענת המערערת להכרה בפריצת הדיסק שלה כ"פגיעה בעבודה" נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, החלטה שהתקבלה כעת בערעור. המערערת טענה כי מצבה החמיר בימי עבודה תובעניים במיוחד מיום 19.2.95 ועד ליום 21.2.95, עקב היעדרותו של עמית לעבודה, ובכך הגדיל את עומס עבודתה. עם זאת, בית המשפט לא מצא "אירוע חריג" שגרם להידרדרות זו, והדגיש כי למערער היסטוריה ארוכה של כאבי גב שראשיתה בשנת 1988, כאשר ניתוחים בוצעו בשנים 1989 ו-1990. גם ניסיונותיה של המערערת לבסס את מצבה כתוצאה ממיקרוטראומה – מאמץ הדרגתי וחוזר ונשנה מתפקידיה בעבודה – נדחו. בית המשפט הדגיש כי תנועותיה לא עמדו בקריטריונים הנוקשים של פעולות "זהות וחוזרות על עצמן" הדרושות לתביעת מיקרוטראומה. מאחר שמשימותיה של המערערת כללו פעילויות גופניות מגוונות ללא האופי החוזר הספציפי הנדרש בחוק, נדחתה תביעתה. משכך, קבע בית הדין האזורי כי לא ניתן לייחס תאונה או מיקרוטראומה למצב גבו של המערער כפגיעה בעבודה, וקביעה זו אושרה על ידי בית הדין לערעורים. לבסוף, בקשתו של המערער למינוי מומחה רפואי נדחתה בשל היעדר תשתית עובדתית מספקת התומכת בטראומה חוזרת. לפיכך נדחה הערעור ללא צו להוצאות, ואישר את פסק הדין שניתן לראשונה ביום 2.8.99.