ת"א 4389-09-14

תקציר

התובע, עורך דין ישראלי המוסמך לעסוק בעריכת דין בארה"ב, תבע את שותפיו לשעבר, נתבעים 1 ו-2, על כך שלא שילמו לו עבור עבודתו. הנתבעים הם משרד עורכי דין אמריקאי ובעליו, מר ברקץ. התובע וברכץ הסכימו לשתף פעולה בתיקים משפטיים שונים, אך הסתכסכו, מה שהוביל לתביעה הנוכחית. התובע תובע שכר טרחת עורך דין בסך 119,136 ₪ בגין מעורבותו בחמישה עניינים משפטיים שונים. הראשון נוגע לעמלות שלא שולמו בסך 12,500 דולר בגין ייצוג קארובי בעסקת הלוואה; השנייה נוגעת לשכר טרחה בסך 14,131 שקל בגין סיוע לברכץ ולדודו להקים עסק, שהאחרון הכחיש. התביעות השלישית והרביעית נוגעות לשכר טרחה עבור עבודה שנעשתה עבור חברת ברוקלנד; התובע מבקש 4,000 דולר ו-10,000 דולר, בהתאמה. התביעה החמישית היא על שכר טרחה בסך 2,800 דולר עבור עבודה שנעשתה עבור בן סוקי. הנתבעים טוענים מנגד כי עבודתו של התובע לא הייתה מספקת, והם כבר שילמו לו יותר ממה שמגיע לו. עוד נטען כי הסכמת הצדדים מכתיבה מבנה שכר טרחה שונה. עם זאת, השופט פסק לטובת התובע, וקיבל את גרסתו לאירועים ומהימנותו על פני זו של הנתבעים, מה גם שברכץ לא התייצב בבית המשפט כדי להציג את הצד שלו בסיפור. השופט הורה לנתבעים לשלם לתובע את מלוא הסכום הנתבע בסך 119,036 ₪, בתוספת ריבית והוצאות משפט, בתוך 30 יום. שני הצדדים חלקו אשמה שווה בהיעדר הסכם כתוב לכל עניין, ולכן השופט הטיל על הנתבעים ביחד ולחוד את האחריות לשכר הטרחה שלא שולם.