תמ"ש 21574-02-21

תקציר

עניינה נסוב סביב רישום פרטיהם הדתיים והלאומיים של המשיבים במרשם האוכלוסין, אותו מבקש המבקש, משרד הפנים, לתקן. המשיבים, משפחה שעלתה לישראל בשנת 1990, נרשמו כיהודים על סמך פסק דין של בית הדין הרבני משנת 1991 שאישר את יהדותם. עם זאת, המבקשת הציגה תעודות לידה בהן רשומים הורי המשיבים כרוסים, דבר שהוביל למחלוקת הנוכחית. השופט פותח ומציין כי החוק דורש רמה גבוהה של הוכחה לשינוי רישומים קיימים, דבר שהמבקש לא הצליח לספק. יתר על כן, המקרה נשלט על ידי כללים של שיהוי מינהלי. התנהלותו של המבקש בטיפול בנושא הייתה בלתי סבירה, והתפרשה על פני למעלה משלושה עשורים ללא התקדמות משמעותית או ראיות חדשות. אינטרס ההסתמכות של המשיבים והנזק הראייתי שנגרם עקב השיהוי מכבידים אף הם על המבקש. תעודות הלידה, הראיות העיקריות שהציג המבקש, התקבלו בשנת 1991, אך המבקש לא פעל במהירות לתיקון הרישום. השופטת מדגישה כי חלוף הזמן מעביר את נטל ההוכחה והשכנוע אל המבקש, שלא עמד ברף הנדרש. משכך, קובעת השופטת כי התביעה נדחית, בעיקר בשל אי המצאת ראיות מספיקות מצד המבקש והשיהוי הבלתי סביר בטיפול בנושא, המהווה שיהוי מנהלי. גרסתם העקבית של המשיבים, הסתמכותם על רישומם והקשיים הראייתיים הנובעים מהשיהוי תורמים אף הם להחלטה זו. השופטת מדגישה כי התנהלותו של המבקש לא הייתה מוצדקת, והטענה, בנסיבות הנוכחיות, אינה יכולה לעמוד. לפיכך, רישומם של המשיבים כיהודים במרשם האוכלוסין יישאר ללא שינוי.