עמ"ש 53338-03-22

תקציר

פסק הדין ניתן בעקבות מספר תביעות שהגישו בני הזוג הגרושים בענייני משמורת, מזונות, רכוש ולשון הרע. בית הדין לערעורים פסק לטובת המשיב בכל הסעיפים, למעט תביעת לשון הרע, שהגישו המערערים (הבעל ואביו) נגד המשיב (האישה). השופטים דחו את תביעת לשון הרע לאחר שמצאו אמינות בטענות המשיב בדבר אלימות כלפי המערער. עוד קבע בית המשפט כי התלונות שהגיש המשיב לרשויות, לרבות המשטרה ושירותי הרווחה, חוסות תחת סעיפים 13(5) ו-15(8) לחוק איסור לשון הרע, המעניקים חסינות מוחלטת לבעלי דין ולתלונות המוגשות בתום לב לרשויות המוסמכות. השופטת התייחסה לאופיו החריף של הסכסוך בין בני הזוג ולעדויות בן דודו ואחיו של המשיב, שתמכו בטענותיה להתעללות פיזית ומילולית. זאת ועוד, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטת הערכאה הנמוכה יותר ביחס לתביעת האב המערער, שגם היא נדחתה. השופט הדגיש את ההגזמות וחוסר האמת בחלק מטענות המשיב, אך הגיע למסקנה כי אין בהן כדי לאיים על ההגנות שמקנה חוק איסור לשון הרע. שני הצדדים הגיעו להסכמה על מרבית המחלוקות במהלך הליך הערעור, והמשיבה ויתרה על הפיצויים שנפסקו לה בתביעת לשון הרע שהגישה נגד המערערת. בית המשפט קבע כי ההסכמים תקפים ושמר על החלטות הערכאה הנמוכה יותר בנושא משמורת ומזונות. המערער חויב לשלם הוצאות משפט בגין תביעת לשון הרע בה הפסיד, אך הוצאות ההליך כולו בוטלו בשל הסכמות הצדדים וויתור המשיב על פיצויים. פסק הדין גם התיר לפרסם את פסק הדין מבלי לחשוף את זהות הצדדים.