ת"א 48478-01-19

תקציר

השופט פסק לטובת בקשת התובעים לפרק את השותפות עם הנתבעת בנוגע לחלקת מקרקעין בבעלות משותפת. ההחלטה התבססה על חוק מקרקעי ישראל, המקנה לכל שותף במקרקעין משותפים זכות בלתי מותנית לדרוש את פירוק השותפות בכל עת. הנתבע טען כי פירוק השותפות יגרום להפסד כספי משמעותי בשל מצבה הנוכחי של הקרקע, המאוכלסת על ידי פולשים ואינה ניתנת לשיווק בקלות. עם זאת, השופט דחה טענה זו, שכן החוק אינו מכיר בהפסד משמעותי כסיבה מוצדקת לדחיית בקשת הפירוק. בנוסף, הנתבעת לא הביאה ראיות מספיקות לחוסר תום לב מצד התובעים בבקשת הפירוק, בטענה כי בכוונתם לרכוש את חלקה של הנתבעת במחיר מופחת. השופטת הדגישה את נכונותם של התובעים למכור את חלקם במקרקעין מבלי לפרק את השותפות וציינה את יחסה המזלזל של הנתבעת למעמדם של התובעים כבעלי קרקע עמיתים. השופט מצא גם את הערכת שווי הקרקע על ידי הנתבע כשגויה ולא משכנעת. בסיכומו של דבר, הגיעה השופטת למסקנה כי הנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה הגבוה הנדרש כדי לשלול את פירוק השותפות כדין, ולפיכך בקשת התובעים לפירוק שיתוף נענתה. הקרקע תימכר בהתאם להליכי הוצאה לפועל, וימונה כונס נכסים למכירה. הנתבע יישא בשכר טרחת עורך הדין של התובעים ובהוצאותיהם.