רע"א 7652/06

תקציר

המחלוקת היא בין חברה שסיפקה מוצרי תשתית לבין רכבת ישראל, על הבעלות על המוצרים שסופקו לקבלן שהקים תחנת רכבת עבור רכבת ישראל. הקבלן סיכם עם רכבת ישראל כי חומרים ומבנים זמניים יהפכו לרכוש רכבת ישראל עם הקמתם. לספק היה הסכם עם הקבלן הכולל סעיף שמירת בעלות, הקובע כי הספק הוא הבעלים של המוצרים עד להשלמת התשלום. כאשר הקבלן נקלע לקשיים כספיים ולא שילם לספק, עלתה השאלה מי הבעלים של המוצרים. בית משפט השלום קבע כי הבעלות נשארת בידי הספק, אך בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של רכבת ישראל וקבע כי הבעלות עוברת לרכבת ישראל עם הקמת המוצרים, למרות סעיף השימור. הספק טען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי סותר פסיקה קודמת וכי הוא מעורר שאלה עקרונית, ומכאן מצדיק רשות ערעור. עם זאת, שופט בית המשפט העליון קבע כי ההחלטות הסותרות של הערכאות הנמוכות אינן מצדיקות רשות ערעור, וכי החלת הדין הקיים על ידי בית המשפט המחוזי אינה מצדיקה ערעור נוסף. השופט הסכים עם פסיקת בית המשפט המחוזי ודחה את הבקשה, בקובעו כי יש לדון בכל מקרה על פי נסיבותיו הפרטניות וכי יש לגבש כללים בעניינים אלה בכל מקרה לגופו. לפיכך, בית המשפט העליון לא יתערב במקרה זה, ידחה את הבקשה ויאשר את החלטת בית המשפט המחוזי.