עת"מ 2983-04-16

תקציר

העותרים ביקשו היתר בנייה להקמת מבנים בשטחם בחולון. הוועדה המקומית דחתה את הבקשה, וועדת הערר אישרה החלטה זו בקובעה כי הבקשה אינה עולה בקנה אחד עם מטרות התכנית הראשית לאזור, שייעדה אותו לשימוש מסחרי וחייבה בנייה בקו החזית של המבנה. העותר טען כי ועדת הערר שגתה בהחלטתה, אך בית המשפט מצא כי פרשנותה של הוועדה לתכנית הייתה סבירה. בנוסף, טען העותר כי ייעודם היה למסחר ותצוגה של כלי רכב ולא לחניון, אך בית המשפט מצא כי ועדת הערר שקלה זאת כראוי וקבעה כי הדבר אינו עולה בקנה אחד עם התכנית העיקרית. עוד ציין בית המשפט כי העותרת כבר בנתה מבנה ללא היתר ועומדת בפני השלכות משפטיות על כך. החלטת הוועדה הייתה אמנם מוצדקת, אך הגיע למסקנה כי היה על הוועדה המקומית לשקול מתן היתר בנייה זמני, מה גם שהעותרת הסכימה למגבלה של שנתיים במהלך הדיון. בית המשפט מצא כי סירובה של הוועדה לעשות כן היה בלתי סביר, מה גם שמקרה דומה (לודז'יה) בנסיבות דומות הסתיים בהיתר זמני. רצונה של עיריית חולון בתכנון כולל לא הצדיק דחיית הבקשה להיתר מבלי לשקול אפשרות לתקופה מוגבלת. לפיכך התקבל הערר, והתיק הוחזר לוועדת הערר לבחינה מחודשת של האפשרות למתן היתר בנייה לתקופה של שנתיים. בית המשפט בחר שלא לקבל החלטה סופית, בהתחשב בפעולות העזרה העצמית של העותרים ובהליכים המשפטיים המתנהלים נגדם. כל צד היה אחראי לשכר הטרחה שלו.