מטכ"ל 228/20

תקציר

ההגנה ביקשה גישה לכל הנתונים שחולצו מהטלפונים הניידים של הקורבן, בטענה שזה יכול לעזור לזכות את הנאשם. אולם בית המשפט דחה את הבקשה, בנימוק של היעדר ראיות קונקרטיות לכך שהטלפונים הכילו מידע רלוונטי לתיק, וכינה את טענת ההגנה ספקולטיבית ו"מסע דיג". ההחלטה התקבלה על בסיס סעיף 108 לתקשי"ר, המאפשר לבתי המשפט להורות על המצאת מסמכים תוך איזון בין זכותו של הנאשם למשפט הוגן לבין זכותו של העד לפרטיות. בפסק הדין הודגש הצורך בזהירות בטיפול בבקשות העלולות לפגוע בפרטיותן של נפגעות עבירת מין. בית המשפט הדגיש גם את היקפו והרלוונטיות המצומצמים של המידע המבוקש, ומאחר שההגנה לא יכלה להצדיק את בקשתם במידה מספקת, בקשתם נדחתה. החלטה זו התקבלה כדי להגן על האינטרס החשוב של פרטיות הקורבן, במיוחד לאור אופיים הפולשני של הסמארטפונים המודרניים. ההגנה כבר חקרה את הקורבן חקירה נגדית והייתה לה גישה לתצלומי הטלפון, אך הם לא סיפקו סיבה משכנעת לחדירה נוספת. לפיכך, פסק הדין אישר מחדש את הצורך בהצדקה משכנעת לחדירה לפרטיותן של הקורבנות, במיוחד בתיקי עבירות מין, ודחה את בקשת ההגנה לגישה מלאה לרשומות הטלפון של הקורבן.