בש"א 20449/07

תקציר

פסק הדין נסוב סביב חוזה לביצוע עסקה החייבת במס ערך מוסף (מע"מ). החוזה לא הזכיר את נושא המע"מ, מה שהוביל לחזקה כי המחיר שנקבע כולל מע"מ, לפי הכלל בדיני החוזים. בית המשפט בחן את נסיבות כריתת החוזה ומצא כי מהתנהלות הצדדים במהלך המו"מ משתמעת הבנה כי הסכומים המוצעים כוללים מע"מ. הדבר נלמד מאופיו ומהותו של המשא ומתן, ובפרט מהמלצת ועדת הביקורת, שקבעה כי הצעתו של שביט עדיפה על זו של סקאל גם לאחר ניכוי סכום המע"מ. בנוסף, הדגיש בית הדין את חשיבות נכונותה של שביט להתקשר בהסכם קיבוצי עם העובדים ואת העובדה שהחשבונית הראשונה שהוצאה תואמת את כלל המע"מ. טענת המפרק כי מלוא הסכום ייכנס לקופת הנושים נדחתה, שכן בית המשפט הדגיש כי תשלומי המע"מ הינם באחריות המוכר ומוסדרים בין המוכר לרשויות מע"מ. כמו כן, על פי דיני הפירוק, המע"מ משולם מקופת החברה, מה שמחזק את התפיסה כי המע"מ הוא חלק מהוצאות החברה. משכך, קבע בית המשפט כי אין צורך שהמשביר החדש ישלם מע"מ נוסף מעבר לסכום האופציה המוסכם, ודחה את הבקשה לתשלום נוסף. ההחלטה התקבלה ללא צו הוצאות, והעתק נשלח לבאי כוח הצדדים.