ע"א 9762-09-10

תקציר

התיק נסוב סביב פרשנותו של חוק הגבלת השימוש במקום למניעת עבירות וסיווגו כהליך פלילי או אזרחי, המשפיע על ההליך שיש לנקוט בו. החוק מאפשר שני סוגים של צווים - שיפוטיים ומנהליים - המגבילים את השימוש בחצרים המשמשים לכאורה לעבירות הקשורות לזנות. המחלוקת העיקרית היא האם הוספת הביטוי "בהליך אזרחי" לחוק משמעה כי יש להחיל את תקנות סדר הדין האזרחי. בית משפט קמא קבע כי מדובר בהליך "מעין פלילי", ועל כן כללי סדר הדין האזרחי אינם חלים. המערערים טוענים כי אופיו של החוק הוא אזרחי וכי יש להחיל תקנות, לרבות הגשת תצהירים, הצגת חומר חקירה ושימוע בפני שופט אזרחי. מנגד, המשיב טוען כי החלטת בית משפט קמא נכונה, שכן החלת כללי סדר הדין האזרחי תסכל את תכלית החוק למנוע עבירות פליליות עתידיות. השופט ד"ר קובי ורדי מסכם כי מדובר בהליך אזרחי בעל מאפיינים פליליים, אך אין להחיל את תקנות סדר הדין האזרחי באופן גורף. במקום זאת, יש לנקוט בהליך מיוחד המתחשב באופי הפלילי של המקרה. ורדי מדגיש את מטרת החוק למנוע עבירות חמורות ואת הצורך בהליכים מהירים ויעילים. לפיכך, בעוד שההליכים הם אזרחיים במהותם, היעדר תקנות רלוונטיות מרמז כי תקנות סדר הדין האזרחי אינן חלות במקרה זה. השופט ישעיהו שנלר והשופט הרב לבכר שרון מסכימים עם חוות דעתו המקיפה של ורדי. השופטים מדגישים כי החלת כללי סדר הדין האזרחי תסכל את תכלית החוק וכי המחוקק לא התכוון ליישם. הם מדגישים את אופיו הפלילי של ההליך ואת הצורך בהליך מיוחד שיאזן בין הזכויות והחובות של הצדדים. אשר על כן, הערעורים נדחים, והחלטת בית משפט קמא עומדת בעינה, אם כי תוך הבהרות בדבר אופיו האזרחי של ההליך והצורך בהליך מיוחד.