ת"א 25560-03-18

תקציר

טענת הנתבעים כי התאונה נגרמה באשמתו של צד אחר, תוך ניתוק הקשר הסיבתי, נדחית. נטל ההוכחה לכך מוטל על הנאשמים, ועדויותיהם הבלתי עקביות והיעדר הראיות מעידים על כך שלא עמדו בנטל זה. השופטת מציינת כי מעשיו של נהג הנתבעים, לרבות סטייה מנתיב רכבו של התובע, היו מרצון ובהכרה, ולא בתגובה לאירוע בלתי צפוי. גם במצב חירום, מצופה מהנהג לנהוג בסבירות ולבחור באפשרות הפחות פוגענית, שבמקרה זה הייתה לסטות ימינה, ולהימנע מהתנגשות חזיתית עם רכבו של התובע. לחלופין, הנהג יכול היה לבלום ואולי לעצור בזמן. העובדה שרכב שלישי (המכונה הרכב הלבן) פרץ לנתיב נסיעתו של רכב הנאשמים אינה מנתקת את הקשר הסיבתי, שכן מדובר באירוע צפוי מראש. על פי חומר הראיות, רכבם של הנתבעים והרכב הלבן היו אשמים שניהם בתאונה, וכעוולות רגילות, הם אחראים ביחד ולחוד לנזקי התובע. מאחר שפרטי הרכב הלבן אינם ידועים, השופט מטיל אחריות מלאה על נהג הרכב הנאשם. תביעת התובע מתקבלת אפוא, והנתבעים חויבו לשלם לתובע סך של 103,680 ₪, וכן הוצאות ושכר טרחת עורך דין.