ב"ל 1493-12-11

תקציר

פסק הדין דן במינוי יועץ רפואי מומחה ובקווים המנחים את ההליך. ההנחיות קובעות כי ככלל יש למנות מומחה אחד לכל פגם, ומינוי מומחה נוסף הוא חריג הדורש הצדקה. בית המשפט רשאי למנות מומחה אחר אם חוות הדעת הראשונית של המומחה אינה מתייחסת לשאלות מפתח, דבקה באסכולה קפדנית או דורשת תחום התמחות נוסף. פסילת חוות דעתו של המומחה הראשון ומינוי מומחה אחר היא צעד משמעותי הדורש טעם מהותי. פסק הדין בוחן שתי טענות למינוי מומחה נוסף. ראשית, היא שוקלת את הטענה כי המומחה סטה מהעובדות בדבר סדירות חציית הולך רגל בכביש, אירוע שגרם לכאורה לאירוע לבבי של נהג אוטובוס. בפסק הדין נקבע כי חוות דעתו של המומחה לא היוותה חריגה, שכן הוא הביע ספק משמעותי באשר לאי סדרותו של האירוע וביסס את מסקנותיו על גורמים אחרים. שנית, היא בוחנת את הטענה כי קביעתו של המומחה בדבר עיתוי כאבו של התובע סתרה את העובדות שנקבעו על ידי בית המשפט. בפסק הדין מוסבר כי המומחה התייחס הן לאירועים העובדתיים והן לחומר הרפואי, וזו הפעולה המתאימה לחוות דעת מומחה. לפיכך, אין סטייה מן העובדות, והבקשה למינוי מומחה אחר נדחית. בית המשפט מאריך את המועד האחרון לבקשות הצדדים להפנות את העניין לבירור למומחה.