רע"א 3189/06

תקציר

בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם של בית המשפט המחוזי בנצרת נדחתה. במקרה זה מדובר בשכנים שחתמו על הסכם פשרה בנוגע להגבלות בנייה ופיצויים. כאשר הבנייה של המבקש חרגה לכאורה מההסכם, פנו המשיבים להליכים משפטיים, בדרישה הן להפסקת הבנייה והן להריסה נקודתית, לצד פיצוי בגין הפרות. בתחילה, פסק בית משפט השלום בטבריה לטובת המשיבים בנקודות מסוימות, לרבות גובה בלתי מורשה והפרות בנייה, והוציא צווי מניעה תוך הגבלת הפיצוי בגין הפרה בודדת. שני הצדדים ערערו. בית המשפט המחוזי אישר קביעה זו, אך הבהיר כי לא ניתן להכפיל את הפיצוי במספר ההפרות. במקום זאת, היא הוסיפה צווים להריסת מבנים בלתי מורשים מסוימים. לאחר מכן הגיש המבקש ערעור נוסף, תוך שהוא מערער על טענות שיפוטיות ועל הממצאים העובדתיים בדבר גובה הבנייה וחסמים, וכן טוען לחוסר הגינות בפיצויים. הרשות הבוחנת לא מצאה עילה לערעור נוסף, שכן לא עמדה שאלה משפטית רחבה בעלת עניין ציבורי, וטענות המבקש ערערו בעיקר על עובדות מבוססות שכבר הוכרעו בהליכים קודמים. יתר על כן, הטענה בדבר סמכות השיפוט נחשבה חסרת בסיס, שכן היא לא הועלתה קודם לכן, וגם אם נשקלה, נראה היה כי בתי המשפט מוצדקים לשמור על סמכותם בהתחשב במורכבות התיק ובתקדימים. הבקשה לערעור נוסף נדחתה, תוך הדגשת היעילות השיפוטית והחיסכון במשאבים. בנוסף, ניתנה התייחסות להלכה היהודית בכל הנוגע לבטיחות בבנייה, אם כי צוין כי הנסיבות הספציפיות אינן מחייבות חסימה משפטית, המעודדת אמצעי בטיחות חלופיים במידת הצורך.