ת"פ 18291-12-12

תקציר

השופט פותח בהבהרת ההבחנה בין קנסות לחילוט כצורות ענישה, ומסביר כי בעוד שקנסות הם עונשיים, חילוט כרוך בהשבת רווחים שלא הושגו, ללא קשר לאופן שבו הושגו. השופט מפנה לסעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון, הקובע חילוט רכוש המעורב בעבירות הלבנת הון. התובע טען כי יש לחלט את כל שווי הרכוש המכובס בהתבסס על מספר פסקי דין של בית המשפט העליון במקרים דומים. עם זאת, השופט מבחין בין המקרה הנוכחי למקרים קודמים, ומציין כי מרבית הסכומים המעורבים זכו באופן לגיטימי במכרזים ושימשו למטרות חוקיות. השופטת מדגישה כי אמנם הנתבעים זכו במרמה במכרזים, אך יש להתחשב בעלויות העבודות שבוצעו ובמסים ששולמו על הכספים. השופט מפנה גם להחלטת בית המשפט העליון מהעת האחרונה, שקבעה כי ניתן לחלט רק את כספי העבירה לפי סעיף 21(א)(2) לחוק איסור הלבנת הון. באשר לטענות הנאשמים כי לא הפיקו רווח מהעבירה, מסכים השופט כי הדבר אינו רלוונטי במקרים של הלבנת הון, אך חולק על כך שהיעדר רווחים מוכחים משמעותו שלא ניתן לחלט את פירות העבירה. השופט מציין כי מאחר שהעלויות שנגרמו לנאשמים לא נקבעו במדויק, החילוט יתבסס על הערכות, בהתחשב בכל הגורמים שהוזכרו. בנוסף, השופט מדגיש את החידוש שבאישומים ומציין כי חוק איסור הלבנת הון לא הוחל קודם לכן על מקרים מסוג זה, ומורה על יישום הדרגתי של הוראת החילוט. באופן ספציפי, השופט מורה על החילוטים הבאים: 200,000 ₪ מחשבונותיהם של ירון בלוה ובלווה בע"מ, 350,000 ₪ מהנכסים שנתפסו על ידי אסא קופר, פרץ קופר, ש.ו.ת ורד בר דרכים ופיתוח בע"מ, 150,000 ₪ מהנכסים שנתפסו של רמי ברזילי ומנהרת אשקלון, ו-150,000 ₪ מהנכסים שנתפסו של הראל גולסט וגרין טרייל. יתרת הסכומים תוחזר לנתבעים, אלא אם כן קיימים מכשולים משפטיים אחרים. השופט מסיים בכך שהוא מודיע לנאשמים על זכותם לערער על פסק הדין לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.