ערר 1006-01-24

תקציר

ועדת הערר דנה בשני עררים על החלטות הוועדה המקומית לתכנון ובנייה. הערר הראשון מערער על היתר הבנייה שניתן למשיב, המאפשר הריסת מבנה קיים והקמת מבנה חדש מכוח תמ"א 38. המערערים טענו כי היתר הבנייה הוצא שלא כדין משום שכלל אלמנטים שלא התבקשו בבקשה ולא אושרו על ידי הוועדה המקומית, קרי "חצרות" עד לגבול המגרש. הוועדה מצאה כי טענות המערערים מבוססות. היא קבעה כי הוועדה המקומית לא מימשה את חובת הזהירות שלה בבדיקת היתר הבנייה והוציאה אותו מבלי לוודא שהוא תואם את הבקשה. עוד מצאה הוועדה כי התוכניות שהוחלו על הקרקע בעת אישור ההיתר לא אפשרו בנייה כזו. כמו כן, התכנית הספציפית, שאושרה לאחר הוצאת ההיתר, לא אישרה בנייה בפרקי זמן עד לגבול המגרש. כך, היתר הבנייה המקורי הוצא עם ליקויים משמעותיים והיה בלתי חוקי בכל הנוגע לבניית חצרות עד לגבול המגרש. הערר השני מערער על החלטת הוועדה המקומית לאשר בקשה חדשה להיתר שהגיש המשיב. הוועדה הורתה להחזיר את הדיון בבקשה זו לוועדה המקומית לתיקון. על המשיב להגיש בתוך 60 יום בקשה מתוקנת, המסמנת את כל החצרות והמבנים התומכים בהריסה. בנוסף, יש להסיר מהבקשה שתי דירות המסומנות כ"לא כלולות בבקשה להיתר". המשיב חויב לשלם למערערים הוצאות בסך 15,000 ₪. הוועדה הדגישה את חומרת עבירות התכנון והרישוי, שגרמו לפגיעה בלתי סבירה בנכסי העוררים. היא ציינה כי הוועדה המקומית הייתה צריכה לסרב לאשר את הבנייה בשל הפגיעה המשמעותית באיכות החיים של תושבי הגובל. ההחלטה התקבלה פה אחד.