ש"ש 31118-09-19

תקציר

לאחר ששקל בכובד ראש את הבקשה שהגישו ההורים לשינוי שמות המשפחה של ילדיהם הקטינים, י.ש., נ.א. וי.ש., החליט השופט לדחות את התביעה. הבקשה הייתה בתחילה משותפת, אך בהמשך חזר בו האב מהסכמתו. השופטת הדגישה כי גם אם שני ההורים היו מסכימים, חובתו של בית המשפט לבחון את טובת הקטינים הייתה נותרת בעינה. במקרה זה, טובת הילדים גברה על רצונם, במיוחד בהתחשב בכך שהם יגיעו לגיל בגרות בקרוב. לגבי י.ש., שבקרוב ימלאו לה 18, ציינה השופטת כי היא יכולה לשנות את שם משפחתה באופן חוקי ללא צו בית משפט ולכן הבקשה בעניינה מיותרת. לגבי נ.א., השופט ערך בדיקה יסודית, תוך התחשבות ברצונו של הקטין, בקשר שלו עם אביו ובהמלצות העובדת הסוציאלית והיועץ המשפטי לממשלה. השופט שמע את נ.א. ושקל את תבונתו הרגשית ואת הבעת רצונותיו הברורה, מתוך הכרה בכאב האמיתי שנגרם לו עקב פרידתו מאביו. עם זאת, השופטת הסכימה עם הערכתה של העובדת הסוציאלית כי שינוי שם המשפחה לא ישרת את טובתה של נ.א. שמירת שם המשפחה מצד האב נתפסה כתזכורת לקיומו של אביו וכאפיק פוטנציאלי לחידוש הקשר ביניהם. השופטת הדגישה כי שמו של אדם הוא חלק בלתי נפרד מאישיותו ומזהותו, במיוחד עבור קטינים המעצבים את דמותו. בנוסף, השופטת הביעה חשש כי רצונותיו של נ.א. עשויים להיות מושפעים מחוויותיה של אחותו ומיחסיו הקרובים עם אמו. בסופו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי רצונותיו של נ.א., כפי שבאו לידי ביטוי, לא נבעו מהבנה מלאה של ההשלכות של שינוי שם משפחתו. לפיכך, נדחתה הבקשה לשינוי שמות המשפחה של הילדים הקטינים. ההחלטה התקבלה בהעדר הצדדים, ולא נפסקו הוצאות.