ת"א 25437-03-22

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לבקשה לביטול שני פסקי בוררות המחייבים את המבקשים לשלם למשיב סכום חוזי. על פי הדין בישראל, הביקורת השיפוטית על פסקי בוררות מוגבלת, וביטולה אפשרי רק בעילות המפורטות בסעיפים 24(9) ו-24(10) לחוק הבוררות. טענתם הראשונה של המבקשים, כי הפרסים מנוגדים לתקנת הציבור, לא צלחה. בית המשפט מצא כי מדובר בסכסוך מסחרי שגרתי, והמבקשים לא עמדו ברף הגבוה הנדרש לביטול בעילות אלה. גם הטענה השנייה, לפיה היה מקום להפריש את הפיצויים לפי סעיף 24(10), נכשלה. פסקי הבוררות התבססו על ראיות שנשמעו על ידי הבוררים, ולמבקשים ניתנה הזדמנות הוגנת להציג את טענותיהם. בקשת המבקשים לשמוע עד נוסף נדחתה על ידי בורר הערעורים, בהתאם לדין. זאת ועוד, בית המשפט ציין כי מסקנות בתי המשפט לבוררות היו מבוססות, במיוחד בכל הנוגע לבעלות במניות מסוימות, והתבססו על המציאות ועל הראיות שהוצגו. בית המשפט הדגיש את היקפה המצומצם של ההתערבות השיפוטית בערעורי בוררות ואת הצורך לכבד את עצמאותו של מוסד הבוררות. משכך, נדחתה הבקשה לביטול פסקי הבוררות, ופסק הבוררות אושר. המבקשים חויבו לשאת בהוצאות המשפט של המשיב.