בר"מ 7712/09

תקציר

במקרה משפטי זה, היה על בית המשפט להכריע בבקשה לצו ביניים תוך בחינת שני גורמים עיקריים: סבירות קבלת העתירה ו"מאזן הנוחות". השיקול העיקרי היה מאזן הנוחות, כפי שנקבע בתקדימים. בית המשפט לא מצא בסיס ממשי למתן רשות ערעור בהתחשב במספר גורמים. ראשית, באשר לסיכויי העתירה, היא בחנה שאלות שיפוטיות הנוגעות לענייני מכרזים לפי חוק חובת המכרזים, הקובע כי על גופים מסוימים לעשות שימוש במכרזים פומביים. בית המשפט ציין כי ענייני מכרז של תאגיד מקומי נמצאים מחוץ לתחום שיפוט זה, ובכך מעיב על סיכויי קבלת העתירה. יתר על כן, שיהוי משמעותי בהגשת הבקשה לצו הביניים החליש עוד יותר את העתירה. המכרז היה זמין לציבור מאז פברואר 2009, והבקשה הוגשה הרבה יותר מאוחר, לאחר שנבחר הזוכה והחלו העבודות. בית המשפט המחוזי לא מצא טענות משכנעות מצד המבקש המצביעות על מאזן נוח וחיובי. עבודות הפיתוח והתשתית שעל כף המאזניים כבר היו בעיצומן, והיו מעורבות בהן אינטרסים ציבוריים משמעותיים והשלכות כלכליות. הפסקתם תגרום נזק מהותי ללא נזק בלתי הפיך מוגדר למבקש. משכך, לא קמה עילה לשינוי ההחלטה על בסיס מאזן הנוחות. באשר להוצאות, ההחלטה הנוגעת להוצאות הייתה זמנית וניתן היה לבחון אותה מחדש בהליך העיקרי, תוך שלילת הצורך בערעור בעילה זו. כתוצאה מכך, סירב בית המשפט להורות על הוצאות בהיעדר תגובה מבוקשת, ואישר את החלטתו מיום 28.10.09.