תלה"מ 29015-10-21

תקציר

פסק דין זה עוסק במספר הליכים משפטיים הנוגעים לסכסוך בין בני זוג גרושים, לרבות משמורת ילדים, מזונות, איזון המשאבים של בני הזוג וקביעת זמני השהייה של שני הקטינים המעורבים, בני שש ומטה, אצל כל הורה. תחילה קובע השופט את מועדיהם של מספר אירועים מרכזיים, בהם פרידה, הגשת תביעות על ידי כל אחד מההורים ומינוי אפוטרופוס לקטינים. בעבר סוכם על תשלום מזונות זמניים בסך 3,000 ש"ח לחודש, לצד חלוקה שווה בהוצאות החינוך והבריאות החריגות של הילדים. המחלוקת העיקרית נוגעת לאיזון המשאבים המשותפים של בני הזוג, שלגביהם מונתה חוות דעת מומחה לחישוב זכאויות כל אחד מהצדדים. השופטת מקבלת את חוות דעת המומחה, למעט חלק מטענות הצדדים, וקובעת כי על הנתבע לשלם לתובע 37,463 ₪ לפי החלופה השנייה שהוצגה בחוות דעת המומחה, בעוד טענות התובע לתוספת רווחים במזומן וטענות הנתבע להכנסות פוטנציאליות גבוהות יותר נדחות שתיהן. לאחר מכן עוברת השופטת לדון בהסדרי השהות של הקטינים עם כל אחד מההורים. האם התובעת ביקשה זמני שהייה מופחתים עבור האב, בטענה לאלימות והסתה מצדו, אך לא סיפקה ראיות, בעוד האב מכחיש את הטענות ומבקש זמני שהייה שווים. השופט מצדד באב, מדגיש את חשיבות היציבות והרוגע עבור הקטינים ומציין כי טענות האם לא הוכחו, אלא מורה על הותרת זמני השהייה כפי שהיו במשך למעלה משנה. באשר למזונות ילדים, מציינת השופטת כי התובעת לא תבעה מזונות לעצמה וגם לא הבחינה בין צרכיה לבין צרכי הקטינים. מאחר שהצדדים לא הביאו ראיות מספיקות לצורכי הקטינים, השופטת מעריכה אותם על סמך ניסיון החיים שלה, וקובעת אותם על 2,000 שקלים בחודש לקטין, מתוכם 1,500 שקלים לצרכים התלויים בזמני השהייה ו-500 שקלים לצרכים שאינם קשורים לזמני השהייה. לאחר מכן מחשבת השופטת את יכולתו הכלכלית של כל הורה, תוך התחשבות בהכנסותיו, הוצאותיו ונכסיו, וקובעת את התשלום החודשי של האב על 1,880 שקל עבור הקטין הבכור, מפחיתה אותו ל-800 שקל בהגיעו לגיל שש, ולאחר מכן ל-600 שקל בהגיעו לגיל תשע. לגבי הקטין הצעיר קובעת השופטת את התשלום על 800 שקל לחודש, ובעתיד תפחית אותו ל-600 שקל. השופט פוסק גם לגבי חלוקת הוצאות הדיור, קובע כי חלקו של כל אחד מההורים בשכר הדירה של הקטינים עומד על 40%, ומורה לנתבעת לשלם לתובע 750 ₪ לחודש בגין כך. עוד קובעת השופטת כי הוצאות ההכרזה אינן נכללות בצרכים ויש לשאת בהן באופן שווה על ידי שני ההורים שכן הן לטובת הקטינים. לבסוף, השופט פוסק את דרכי התקשורת והתשלום בין ההורים, וקובע כי כל צד יישא בהוצאות המשפט שלו.