בג"צ 58681-11-25

תקציר

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק **בג"ץ 58681-11-25, בג"ץ 64154-11-25** **בעניין:** לשכת עורכי הדין בישראל והתנועה למען איכות השלטון בישראל (עתירות) נגד שר המשפטים, ממלא מקום נציב שירות המדינה, משטרת ישראל והשופט בדימוס יוסף בן-חמו (משיבים). **פסק דין – השופטת יעל וילנר, הנשיא יצחק עמית, השופט חאלד כבוב** **תאריך פסק הדין:** 03.12.2025 (ז' כסלו, תשפ"ו) **הרקע העובדתי וההליך המשפטי:** העתירות שלפנינו עוסקות בהחלטת שר המשפטים מיום 20.11.2025 להטיל על השופט בדימוס יוסף בן-חמו את תפקיד היועצת המשפטית לממשלה (להלן: היועמ"שית) בנוגע לחקירת פרשת הדלפת סרטון מבסיס "שדה תימן" ועבירות שיבוש הקשורות בה. החלטה זו ניתנה מכוח סמכותו של השר לפי סעיף 23א(ד) לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959 (להלן: חוק המינויים), ובעקבות פסק דין קודם של בית המשפט העליון בבג"ץ 18615-11-25 "משמר הדמוקרטיה הישראלית נ' שר המשפטים" (להלן: עניין משמר הדמוקרטיה). בעניין משמר הדמוקרטיה, קבע בית המשפט העליון כי החלטת שר המשפטים דאז להטיל את תפקיד הליווי והפיקוח על החקירה על גורם חיצוני למערך הייעוץ המשפטי לממשלה היא החלטה דרמטית הנמצאת במתח עם עקרון עצמאות התביעה הפלילית. עם זאת, בשל נסיבות חסרות תקדים של הפרשה, בהן גורמים בכירים במערכת המשפטית היו מעורבים באירועים הנחקרים, הוכרה הצדקה נדירה לחריגה מוגבלת מהכלל האוסר התערבות פוליטית בחקירות פליליות. בית המשפט קבע כי על הפעלת סמכות זו לכלול מספר מגבלות, ובהן: 1. **העברת הסמכות תהיה לגורם מהייעוץ המשפטי לממשלה או מפרקליטות המדינה, ככלל.** (הנסיבות החריגות מהוות חריג). 2. **העברת הסמכות תהיה לעובד מדינה בכיר, משפטן מובהק, שתחום עיסוקו, בעבר או בהווה, כרוך בהפעלת שיקול דעת בתחום התביעה או החקירה הפלילית.** 3. **לא ניתן להעביר סמכות הנוגעת לחקירה קונקרטית לעובד מדינה עם שיוך פוליטי, בעבר או בהווה, וכן לא תופעל הסמכות כאשר מושא החקירה הוא גורם פוליטי.** במסגרת עניין משמר הדמוקרטיה, הוחלט לבטל את מינוי שופט (בדימוס) אשר קולה לתפקיד, מכיוון שהיה אסור עליו לעסוק בכל עיסוק אחר לפי חוק נציב תלונות הציבור על שופטים. בענייננו, שר המשפטים פנה בבקשה לממלא מקום נציב שירות המדינה על מנת להטיל את התפקיד על השופט בדימוס יוסף בן-חמו. השר נימק זאת בכך שלא הצליח לאתר עובד מדינה מכהן העונה על הדרישות, וכי לא קיבל הסכמה מנהלת בתי המשפט להטלת התפקיד על שופט מחוזי מכהן. לפיכך, הוחלט לצרף את השופט בן-חמו לשירות המדינה באופן זמני. לשכת עורכי הדין והתנועה למען איכות השלטון בישראל עתרו לבית המשפט העליון בטענה כי החלטת השר פגומה, וכי השופט בן-חמו אינו עומד בתנאים שנקבעו בעניין משמר הדמוקרטיה. **ניתוח משפטי – עיקרים ועקרונות משפטיים:** 1. **עקרון עצמאות התביעה הפלילית והכלל בדבר אי-התערבות פוליטית:** בית המשפט העליון מדגיש כי עקרון זה הוא עיקרון-על בשיטה המשפטית. ההחלטה לחרוג ממנו, אף בנסיבות חריגות, דורשת עמידה קפדנית ודווקנית במגבלות שנקבעו. 2. **הדרישה ל"עובד מדינה בכיר":** זוהי המגבלה המרכזית עליה מתבססת השופטת וילנר בהחלטתה. לגישתה, מינוי אדם שנקלט בשירות המדינה באופן זמני, אך ורק לצורך מילוי התפקיד, אינו עונה על דרישת "עובד מדינה בכיר". התכלית מאחורי דרישה זו היא להקהות את החשש מפני השפעה פוליטית על ההחלטה, שכן עובד מדינה מכהן, מעצם היותו חלק מהשירות הציבורי, נושא אופי ממלכתי וא-פוליטי. מינוי "אד-הוק" מגביר את החשש שהאדם ישמש כ"שלוחו" של השר. * **ניתוח השופט עמית:** השופט עמית מצטרף לתוצאה, אך מוסיף כי סבור הוא כי החלטת המינוי לוקה בפגמים נוספים. לדידו, אף ייתכן כי עצם גיוס אדם מחוץ לשירות המדינה באופן זמני, רק לצורך מילוי פונקציה נקודתית, מרוקן מתוכן את דרישת החוק ל"עובד מדינה". הוא מדגיש כי החוק נועד לאפשר הטלת תפקיד זמני על "עובד מדינה" שכבר מכהן, ולא ליצור משרה חדשה באופן מלאכותי. * **ניתוח השופט כבוב:** השופט כבוב מדגיש כי השר עצמו הכיר בחשיבות מינוי עובד מדינה מכהן בכיר, עוד לפני פסק הדין בעניין משמר הדמוקרטיה. הוא מבקר את הרחבת המניעות שקבע השר, אשר בפועל שללה את כל או רוב המשפטנים בשירות המדינה, בניגוד לאמור בפסק הדין. הוא מציין כי ישנה חשיבות מעשית בכך שהמפקח יכיר את מערכת אכיפת החוק באופן מעמיק ועדכני, מה שמחזק את ההעדפה למינוי עובד מדינה מכהן. 3. **התשתית העובדתית להפעלת הסמכות:** השופט עמית מצביע על פגם מהותי נוסף: היעדר תשתית עובדתית מספקת להצדקת הסטייה מאמות המידה שנקבעו בעניין משמר הדמוקרטיה. השר לא ביסס כראוי את הטענה כי לא נמצא עובד מדינה מכהן מתאים, ולא הציג פירוט של הצעדים שנקט למציאת מועמד. הליך המינוי תואר כ"חפוז" וחסר פירוט. 4. **היקף הסמכות והשיקולים הזרים:** השופט עמית מעלה גם חשש לשיקולים זרים, לאור הסטייה מאמות המידה שנקבעו ללא ביסוס עובדתי, וכן לאור התבטאויות של חברי סיעתו של השר. הוא גם מבקר את הטענה בדבר "שיבוש" החקירה, אשר לדידו אינה מבוססת דיה. 5. **פירוש סעיף 23א(ד) לחוק המינויים:** הסעיף מתייחס להטלת תפקיד "בעניין מסוים" כאשר נושא משרה מנוע. השופט עמית מציע כי פרשנות זו נועדה להגביל את ההסמכה למקרים שבהם נושא המשרה מנוע למלא חלק מתוך תפקידו, ולא ליצור משרה חדשה או למנות אדם חיצוני לשירות המדינה באופן זמני. **החידוש המשפטי:** * **הדגשת התכלית שמאחורי הדרישה ל"עובד מדינה בכיר":** פסק הדין מבהיר כי דרישה זו אינה פורמלית בלבד, אלא נועדה להבטיח את אופי המינוי הממלכתי והא-פוליטי, ולהפחית את החשש מפני השפעה פוליטית על החקירה. מינוי "אד-הוק" של אדם מחוץ לשירות המדינה, גם אם הוא מוסמך, עומד בסתירה לתכלית זו. * **חובת תשתית עובדתית בהפעלת סמכות חריגה:** בית המשפט מחדד את החשיבות של בסיס עובדתי מוצק לכל החלטה מינהלית, ובפרט כאשר מדובר בהחלטה חריגה ודרמטית הפוגעת בעיקרון עצמאות התביעה הפלילית. הנטל להוכיח את הצורך וההצדקה לחריגה מוטל על הרשות המינהלית. * **ביקורת על הרחבת מניעות באופן עצמאי:** פסק הדין מלמד כי שר המשפטים אינו רשאי לקבוע לעצמו מגבלות נוספות על אלו שנקבעו בפסיקה, מבלי שיבסס אותן כראוי. פרשנות מרחיבה של מניעות, שאינה נתמכת בדין או בפסיקה, עלולה להוביל לפסילת החלטות מינהליות. * **חובת מינוי עובד מדינה מכהן כעיקרון מנחה:** למרות שהפסיקה בעניין משמר הדמוקרטיה אפשרה חריג, הניתוח בפסק דין זה מחזק את העמדה כי העדפת עובד מדינה מכהן לתפקידים רגישים מסוג זה היא עדיפה, וכי יש לעשות מאמץ אמיתי לאתרו לפני פנייה לגורמים חיצוניים. **התוצאה:** בית המשפט העליון קיבל את העתירות והורה על ביטול החלטת שר המשפטים להטיל על השופט בדימוס יוסף בן-חמו את תפקיד היועצת המשפטית לממשלה בנוגע לחקירת הפרשה. נקבע כי המינוי בוטל בשל אי-עמידה בתנאי הבסיסי שלפיו יש למנות "עובד מדינה בכיר", וכן בשל היעדר תשתית עובדתית מספקת להצדקת הסטייה מאמות המידה שנקבעו. ההחלטה מדגישה את החשיבות של שמירה קפדנית על עקרונות שלטון החוק, עצמאות מערכת המשפט, ותקינות ההליך המינהלי, גם בנסיבות של לחץ זמן ורגישות ציבורית.