רע"א 67050-01-24

תקציר

הכרעת הדין סובבת סביב שתי סוגיות מרכזיות: זימון עדים וקבילות ראיות. בית המשפט מדגיש כי ערכאת הערעור ממעטת להתערב בהחלטות פרוצדורליות, אך מקרה זה הוא חריג. הסמכות לזמן עדים מעוגנת בסעיף 1 לפקודת הראיות, הקובע כי ניתן להזמין כל אדם למסור עדות רלוונטית וקבילה. לבית המשפט יש שיקול דעת לסרב לזימון אם הוא מיותר או מתבקש למטרות שאינן גילוי אמת. יש לקרוא לעדים בשיקול דעת, ועדותם חייבת להיות רלוונטית וקבילה. בדרך כלל, בעלי דין צריכים להציג את ראיותיהם בבת אחת, אך יוצאים מן הכלל כאשר יש צורך לברר את האמת. בית המשפט רשאי להתיר הגשת ראיות באיחור, גם אם נגרמה בשל טעות של בעל דין, ולפסוק הוצאות בהתאם. פסק הדין דן גם בעקרון חשיפת האמת בהליכים משפטיים, תוך הדגשת חשיבותו בעשיית צדק. באשר לקבילות ראיות, הכלל הוא כי יש להציג מסמכים באמצעות מחבריהם לצורך הוכחת אמיתותם. עם זאת, ישנם חריגים, כגון תעודות מעובדי ציבור. המסמכים שצורפו על ידי המשיבים, המכונים "ריכוז מידע", הם עדות שמיעה ודורשים תעודת עובד ציבור או עד מגיש לצורך קבילות. משלא ניתן אישור כאמור, פוסק בית המשפט לטובת המבקש, ומורה על זימון עד שביקש המבקש ועל החזר הוצאותיו על ידי המשיב. ההחלטה נועדה להבטיח משפט הוגן תוך הדגשת חשיבות הצדק הפרוצדורלי וחשיפת האמת, ולאפשר למבקש להציג את טענותיו ביעילות.