ע"א 2113/10

תקציר

במקרה של התיישנות, התייחס בית המשפט לטענת המשיב כי תביעת המערערים התיישנה בשל אי תשלום אגרת בית המשפט בעת הגשתה. בית המשפט דחה זאת, וקבע כי המועד בפועל להגשת התביעה, 25.9.01, עוצר את תקופת ההתיישנות, גם אם האגרה שולמה מאוחר יותר. בית המשפט התייחס לתקדים (עניין אהרוני) שהדגיש את חשיבות הגישה לצדק והזכות למשפט הוגן על פני עיכובים פרוצדורליים הקשורים בתשלום אגרות. המערערים הגישו את תביעתם ביום 11.3.2008, ובקשה לפטור מאגרה אושרה מאוחר יותר בשנת 2009. בית המשפט קבע את מועד ההגשה כמועד המפתח לצורכי התיישנות. באשר לשאלה האם התיישנה עילת התביעה, ניתח בית המשפט את המונח "עילת תביעה". בתביעות חוזיות קיימות שתי פרשנויות: הראשונה מתמקדת במועד התגבשות הנזקים, ואילו השנייה מתמקדת במועד ההפרה. בית המשפט קבע כי המערערים אינם יכולים לתבוע פיצויים עד שיתממשו לאחר מימוש המשכנתא, בעקבות הפרשנות הראשונה. בנוסף, ציין בית המשפט כי תביעת הרשלנות הנזיקית של המערערים היא מובהקת, ונשלטת על ידי חקיקה המפרטת את תחילתה של עילת התביעה בהתגבשות נזק. משכך, גם טענה זו לא התיישנה. מבלי לנקוט עמדה לגבי פרטי הסכם המימון או לגופו של עניין של הפרה ונזקים, בית המשפט הגיע למסקנה כי יש להמשיך בתביעות ושלח את התיק בחזרה לבית המשפט המחוזי לבדיקה נוספת. המשיב חויב בהוצאות המערערים בסך 10,000 ₪.