ת"א 43957-11-23

תקציר

השופט דחה את הבקשה לדחות את התביעה לאחר שבחן בקפידה את הבקשה, התשובה וכתבי הטענות האחרים, ושמע את טיעוני הצדדים. ההכחשה מבוססת על כמה סיבות מרכזיות. ראשית, הבקשה עומדת במבחן סיכויי התביעה, כאשר חן מציג שאלה רצינית לדיון, הנתמכת בתשתית עובדתית משמעותית. הראיות מצביעות על כך שפעולותיו של אפשטיין עלולות להיחשב תחרותיות ומזיקות לפעילותה של מזל טוב, לרבות ניצול הזדמנויות עסקיות ושימוש במשאבי החברה לרווח אישי. עם זאת, השופטת מדגישה כי הבקשה ניצבת בפני שיהוי קיצוני, כאשר אירועים מרכזיים החלו בחודשים אוגוסט ואוקטובר 2023, והידע של חן עליהם, מה שהיה אמור להניע פעולה מוקדמת יותר. שיהוי זה, כשלעצמו, מכביד על הבקשה. יתר על כן, השופט מדגיש את היעדרם של גורמים מסוימים, קרי ברנדס ובעלי מניותיה, שהכללתם נדרשת בשל ההשפעה הפוטנציאלית של הסעדים המבוקשים עליהם כצדדים שלישיים. בהתייחס למאזן הנוחות, השופט מכיר במחלוקת החריפה בין חן לאפשטיין, שאינה מאפשרת להם להמשיך לשתף פעולה בחברה. השופטת מדגישה כי מתן סעד שמטרתו להאריך את חיי החברה אינו ריאלי במצב זה. דחיית הבקשה לסעד זמני אינה מונעת מחן לתבוע פיצוי כספי בגין נזקים שנגרמו לו, בין באופן אישי ובין באמצעות תביעה נגזרת. חן לא נימק די הצורך מדוע סעד בעין עדיף על סעד כספי, במיוחד בהתחשב בהשפעה הפוטנציאלית על גופים מסחריים שאינם צד למשפט. בנוסף, מציינת השופטת כי הסעדים הזמניים המבוקשים בתביעה שכנגד זהים לאלה שבבקשה, ונוטה לדחיית הבקשה. לסיכום, ההחלטה לדחות את הבקשה נובעת בעיקר מהשיהוי, הצורך לצרף צדדים נוספים והיעדר הצדקה להעדפת סעד בעין על פני פיצוי כספי. לפיכך מחליטה השופטת לדחות את הבקשה לסעד זמני, בעוד שאלת ההוצאות נותרת לדיון בתום ההליך.