פר"ק 44247-06-17

תקציר

השופטת פתחה וציינה את התהפוכות שעבר התיק מאז הוגשה הבקשה להסדר נושים. בתחילה, השופט נטה לאשר את ההסדר למרות שלא קיבל את אישור הנושה הנדרש משום שכונס הנכסים הרשמי תמך בו ונראה כי הוא נותן מענה לחששות הנושים. עם זאת, לאחר ששקל את ההתנגדויות, החליט השופט כי לא ניתן לאשר את ההסדר משום שאינו עומד בדרישות האישור הקבועות בסעיף 350י לחוק החברות. ראשית, חלק מהנושים שתמכו בתחילה בהסדר ביקשו לחזור בהם מהסכמתם. גם ללא הסתלקותם, מצאה השופטת כי ההסדר אינו זוכה לתמיכה הנדרשת של הרוב, בניגוד לטענת הכונס הרשמי. שנית, לא נמצאה הערכת מומחה המוכיחה כי ההסדר היה הוגן כלפי הנושים המתנגדים. שלישית, לא ברור אם ההסדר מציע תנאים טובים יותר מאשר פירוק, שהיה תנאי חלופי לאישור. יתר על כן, השופטת לא השתכנעה כי ניתן ליישם את ההסדר נוכח חוסר שיתוף הפעולה והמחלוקות הרבות בין רוכשי הזכויות ביחידות המלונאיות, שהיו חיוניות להצלחת ההסדר. השופטת הדגישה כי הליכי הבראה צריכים להיות מוצא אחרון ולאור ניסיונות ההסדר הכושלים הקודמים והמחלוקות הנוכחיות, הגיע הזמן לסיים את הליכי ההבראה. עוד קבע השופט כי בעלי השליטה בחברות פעלו בחוסר תום לב, תוך ניסיון לסכל את ההסדר שהציע כונס הנכסים הרשמי. התנגדותם נבעה מאינטרסים אישיים שלהם ומהעובדה שהם גייסו את תמיכת חברת הנדל"ן למטרותיהם. בנוסף, הקשיים הפיננסיים של חברת הנדל"ן, חובותיה הניכרים והצורך להמשיך ולחקור את ענייני החברות הצביעו כולם על פירוק. לפיכך נדחתה הבקשה לאישור הסדר הנושים, הופסקו הליכי ההבראה והחברות חויבו בפירוק. הוצאות הכונס הרשמי נפסקו נגד עמוס, אחד מבעלי השליטה, בשל התנהלותו.