ע"א 247/72

תקציר

התיק סובב סביב סכסוך רכוש בכפר שלם. המערער, אליהו חדד, ובני משפחתו התיישבו על חלקת אדמה בשנת 1948 והשתלטו עליה ללא כל בעיה משפטית. הקרקע נמכרה לרסקו (המשיבה מס' 1) על ידי רשות הפיתוח (המשיבה מס' 2) בשנת 1961. כאשר ניסה רסקו לפתח את הקרקע ונמנע על ידי חדד, הם הגישו תביעה בשנת 1964 לסילוקו, בטענה לבעלות על החלקה. בית משפט השלום פסק לטובתו של חדד וראה בו סמכות במקרקעין. אולם, בית המשפט המחוזי הפך החלטה זו והורה על הסרתו. פסק דין זה מתייחס לערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון מצדד במערערת ופוסק על ביטול החלטת בית המשפט המחוזי, תוך שהוא מחזיר את פסק דינו של בית משפט השלום. בית המשפט העליון קובע כי הנחת הערכאות הנמוכות יותר בדבר בעלותם של המשיבים במקרקעין הייתה מוצדקת. יתר על כן, נפסק כי הימצאותו ארוכת השנים של המערער במקרקעין, בשילוב עם נסיבות אחרות, מלמדת על הסכמתו בדיעבד של הבעלים, ובכך מקנה לו מעמד מורשה. לא ניתן לבטל רשות זו שכן טענת המשיבים מבוססת על הסגת גבול בלבד. לפיכך, בית המשפט העליון מקבל את הערעור, מורה על השבת החלטת בית משפט השלום ופוסק למערער הוצאות ושכר טרחת עורך דין.