הפ"ב 38394-03-15

תקציר

בפסק הדין הנדון, בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט בן-ציון גרינברגר) דן בסוגיית המשך הליך בוררות לאחר פטירת אחד הצדדים, בנסיבות בהן טרם מונה ליורשיו של הנפטר צו ירושה. **העיקר המשפטי והחידוש:** ההחלטה מדגישה את החשיבות של קביעת זהות היורשים על מנת לאפשר את המשך ההליך המשפטי או הבוררותי. עיקר החידוש המשפטי בהחלטה נעוץ בהבהרה בנוגע לאופן שבו ניתן לפעול לקביעת זהות היורשים במצב כאמור, ובאופן שבו אין מטילים חובות על גורמים שאינם "יורשים" טרם קביעתם. **ניתוח משפטי:** 1. **החובה לבירור זהות החליפים:** כאשר אחד מבעלי הדין נפטר במהלך הליך, חלה החובה לזהות את חליפיו (יורשיו) כדי שיוכלו להמשיך את ההליך המשפטי או הבוררותי. במקרה זה, לא היה בידי בא כוח המשיבים (עו"ד בסים עספור) צו ירושה ולא קיבל ייפוי כוח מיורשי הנפטר. לפיכך, בית המשפט קבע כי בשלב זה אין לקבוע מי הם חליפיו של הנפטר בהליך הבוררות. 2. **הכלי המשפטי לקביעת יורשים:** בית המשפט מפנה לסעיף 153 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, אשר קובע כי "כל מי שמעוניין בדבר" רשאי להגיש בקשה לקביעת יורשים. בית המשפט מבהיר כי "מי שמעוניין בדבר" כולל גם בעל דין שכנגד, כאשר בעל דין נפטר בעיצומו של הליך. משמעות הדבר היא שהמבקש (חיגאזי) נושא באחריות ליזום את הצעדים הנדרשים לצורך קביעת זהות יורשי הנפטר, אם הוא מעוניין לקדם את הליך הבוררות. 3. **הגבלת החובות:** בית המשפט מדגיש כי את הצעדים הנדרשים (פנייה לקביעת צו ירושה) ינקוט רק "המעוניין בדבר" (המבקש). כמו כן, נקבע באופן ברור כי אין להטיל את החובה על הבורר עצמו, ואין להוציא צווים כלשהם נגד בנו של הנפטר או בני משפחתו האחרים, כל עוד לא נקבעו באופן רשמי כיורשים באמצעות צו ירושה. אלו אינם חייבים ליזום הוצאת צו ירושה מיוזמתם. 4. **התרופה למבקש:** אם המבקש אכן מעוניין להמשיך את הליך הבוררות, עליו לפעול בעצמו בדרכים המשפטיות המקובלות לקביעת צו ירושה. רק לאחר שזהות היורשים תיקבע, ניתן יהיה לזהות את חליפי המנוח בהליך הבוררות ולהמשיך את ההליך מולם. **לסיכום:** ההחלטה מציגה את העיקרון המשפטי לפיו הליך משפטי או בוררותי אינו יכול להמשיך ללא זיהוי ברור של כל בעלי הדין. במקרה של פטירת צד, הפתרון המשפטי, כפי שמודגם בהחלטה, הוא שימוש בכלים הקבועים בחוק הירושה, ובפרט פנייה לקבלת צו ירושה. בית המשפט מבצע הבחנה ברורה בין הצדדים המחויבים ליזום את ההליך (המעוניין בדבר, כגון בעל הדין הנותר) לבין אלו שאינם מחויבים בכך (יורשים פוטנציאליים שטרם הוכרזו ככאלה). ההחלטה מקדמת את הוודאות המשפטית ומבטיחה שהליכים יתנהלו מול הגורמים המוסמכים לייצג את הצד הנפטר.