ת"א 11346-09-11

תקציר

התובע, מר גבאי, והנתבעת הראשונה, הגב' כהן, היו שותפים עסקיים שעסקו במשותף בפרויקטים נדל"ניים באמצעות שתי חברות פרטיות. השותפויות בין הצדדים הסתיימו בסביבות שנת 1997, אך הנכסים נותרו בבעלות משותפת. מר גבאי תבע לאכוף הסכמים קודמים בנוגע למכירה וחלוקה של הנכסים שלא בוצעו לאחר שכל צד האשים את השני בסיכול ההליך. שני הנכסים הנותרים היו נכס בחיפה הידוע בשם בית הקשתות, בבעלות נאשם 6, ונכס בהרצליה בבעלות נאשם 5. מר גבאי טען כי הגב' כהן שללה ממנו את זכויותיו בנכסים אלה. בית הקשתות הושכר על ידי חברתה של הגב' כהן ללא הסכמתו של מר גבאי ובדמי שכירות נמוכים באופן בלתי סביר, וגב' כהן ושותפיה השתמשו בנכס הרצליה מבלי לשלם דמי שכירות. גב' כהן הכחישה את הטענות וטענה כי מר גבאי חייב כספים לחברות. בית המשפט מצא כי הסכם השכירות של בית הקשתות אינו תקף משום שלא נחתם על ידי מורשי החתימה של הנתבעת מס' 6 או על פי הנהלים הנדרשים, וחתימות הגב' כהן ובנה זויפו. לפיכך חויבו הגב' כהן והנתבעים הרלוונטיים לשלם לנתבעת 6 דמי שכירות בסך 1,431,982 ₪. באשר לנכס בהרצליה, מצא בית המשפט כי הגב' כהן השתמשה בנכס מבלי לשלם דמי שכירות מעבר לפרק הזמן הסביר כפי שנקבע בהסכמים קודמים. גב' כהן וחברתה קדמת עדן חויבו לשלם דמי שכירות בסך 457,500 ₪ לנתבעת מס' 5. עוד קבע בית המשפט כי ההתחשבנות הכוללת בין הצדדים לא הראתה כי מר גבאי חייב כספים לנתבעים, ובקשתו של מר גבאי לסעד של היפרדות באמצעות מכירת הנכסים וחלוקת התמורה התקבלה. תמורת מכירת שני הנכסים תשמש תחילה לכיסוי חובות, ולאחר מכן תחולק בין בעלי המניות בהתאם לאחזקותיהם, כאשר מר גבאי זכאי ל-28% מחלקו של הנתבע מס' 6 ו-50% מחלקו של הנתבע מס' 5. לבסוף הורה בית המשפט לגב' כהן ולקדמת עדן לפנות את הנכס בהרצליה כדי לאפשר את מכירתו. תביעתו של מר גבאי להוצאות ושכר טרחת עורך דין התקבלה אף היא.