ע"א 9282/02

תקציר

במקרה זה קיבלה ערכאת הערעור את הערעור בחלקו, תוך התמקדות בשלוש סוגיות עיקריות: מתן השירותים, היקפם ושכר הטרחה המגיע להם. בית המשפט הסכים עם קביעותיו של בית המשפט המחוזי כי המשיב העניק ליכין שירותים משפטיים, ללא הפרעה, בכל הנוגע לשינוי ייעוד הקרקע משימוש חקלאי לשימוש תעשייתי. שירותים אלה כללו ניסוח הסכם חילופי הפקעות וסיוע בהליכי שינוי ייעוד. למרות שלא היה הסכם שכר טרחה רשמי בין הצדדים, בית המשפט הכיר במערכת יחסים מקצועית וקבע כי יש לחשב את שכר הטרחה על בסיס אחוז משווי הקרקע לאחר שינוי הייעוד. שלושה מומחים משפטיים אישרו כי מבנה שכר הטרחה נע בדרך כלל בין 4% ל-12% מערך הקרקע, בהתאם להיקף השירותים הניתנים ולמעורבותם. בית המשפט המחוזי קבע אגרה זו בשיעור של 4%, בהתבסס על דיון קודם בין המשיב לבין מנכ"ל יכין, וקבע את שווי הקרקע לאחר שינוי הייעוד על 37,500,000 ₪. עם זאת, הערעור נסב סביב השאלה האם יש לחשב אגרה זו לפי מלוא השווי ברוטו, או שיש לנכות סכומים כגון דמי היתר והיטלי השבחה. ערכאת הערעור החליטה כי חייב להיות איזון, והדגישה כי היעדר הסכם שכר טרחה פורמלי משפיע על קביעה זו. משכך, העביר בית המשפט את התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שיברר וינכה בפועל את דמי ההיתר ששולמו למינהל מערך הקרקע, מהם ישולמו 4% כאגרות למשיב. המשיב חויב בהוצאות המשפט של יכין בסך 20,000 ₪. השופטים נאור וג'ובראן הסכימו עם החלטתו של השופט ריבלין, וסיימו את מתן פסק הדין ב-28 באפריל 2004.