בג"צ 1348/24

תקציר

בית המשפט דחה את העתירה הן בשל שיהוי משמעותי והן בשל אי מיצוי כל הצעדים הפרוצדורליים הנדרשים כנדרש בחוק. העותרת הייתה מודעת מלכתחילה לשיטת חישוב דמי התמורה ולהליך הגשת ההתנגדות לרשות מקרקעי ישראל (רמ"י), אך המתינה כחמישה חודשים לאחר תשובת רמ"י – ולאחר העברת הבעלות – כדי להעלות סוגיות כלשהן. עיכוב זה חיוני משום שהוא חרג מפרק הזמן של 30 יום שנקבע להתנגדויות. העותר גם פנה תחילה לבית המשפט הלא נכון ובהמשך הגיש את העתירה למעלה משנה לאחר שנודע לו על מתווה התשלומים. בית המשפט דבק בעיקרון לפיו שיהוי מופרז, יהא אורכו אשר יהיה, יכול לפסול את תביעת העותר. המשך ביצוע העסקה על ידי העותרת מבלי לעורר חששות החליש עוד יותר את עמדתה, שכן היא הצביעה על ניסיון לשנות את התנאים רק לאחר הבטחת הטבות הבעלות. יתר על כן, אין אינטרס ציבורי משכנע המצדיק עיון בעתירה, שכן פרטי המקרה אינם מאיימים על שלטון החוק הכולל. הימנעותה של העותרת מלקיים את הליך ההשגה הפורמלי על פי דרישות החוק היוותה עילה נוספת לדחייה, שכן צעד זה הוא מהותי למיצוי הסעדים הפרוצדורליים. משכך, דחה בית המשפט את העתירה על הסף והורה לעותרת לכסות את הוצאות רמ"י בסך 7,000 ₪. ההחלטה ניתנה ביום 14.7.2024.