ב"ל 51113-12-18

תקציר

התובע, מפקח הנדסה אזרחית, תבע את מעסיקו בטענה כי ליקוי השמיעה והטנטון שלו נגרמו כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק בעבודה. הנתבע טען כי התובע לא הוכיח כי עבד בתנאי רעש מזיקים כהגדרתם בחוק הביטוח הלאומי ובתקנות הנלוות. המחלוקת העיקרית הייתה האם התובע היה חשוף לרעש מזיק במשך רוב שעות עבודתו, כפי שטען, אם לאו. בית המשפט שמע עדויות של התובע ומנהליו. נמצא כי אמנם באתרי העבודה אכן היו כלים רועשים, אך עבודתו של התובע לא חייבה אותו לעמוד לידם לפרקי זמן ממושכים. משימותיו כללו הגעה, מדידה, סימון, שהות קצרה ויציאה לביצוע מטלות אחרות, חזרה מאוחר יותר. בית המשפט הגיע למסקנה כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו כי היה חשוף לרעש מזיק כהגדרתו בחוק. תביעתו להכרה בליקוי השמיעה שלו כפגיעה בעבודה נדחתה. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, עם זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.