רע"א 2415/21

תקציר

במקרה זה ביקשה שיכון ובינוי נדל"ן בע"מ לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בנוגע לבקשת הפינוי שלהם נגד מינהל קהילתי יובלים והמשיבים הקשורים אליו. מתחם טיילור, מתנ"ס בקריית יובל, פועל מאז שנות ה-60 באמצעות קרקעות בבעלות הקרן הקיימת לישראל ובניהול הרשות. הוא מומן במקור על ידי אייזק טיילור, והיה אמור לשמש כנאמנות ציבורית לתושבי המקום. למרות ששיכון ובינוי רכשה את הזכויות בקרקע בשנת 1998 ולאחר מכן ערערה על הסדרים תפעוליים עם המינהל הקהילתי, התגלעו חילוקי דעות לגבי התנאים להפסקת פעילות הקהילה. לאחר פתיחת הליכי פינוי, פסק תחילה בית משפט השלום לטובת שיכון ובינוי. עם זאת, מינהל הקהילה ונכדיו של אייזק טיילור ערערו על כך, בטענה שהקרקע צריכה להישאר נאמנות ציבורית. סעד זמני התבקש לעכב את הפינוי, בטענה כי פסק הדין הראשוני אינו משקף את הסכם הפשרה בין הצדדים. בית המשפט המחוזי מצא כי סיכויי הצלחת תביעת המשיבים נמוכים, אך הסעד הזמני העדיף הן את המשיבים והן את מינהל הקהילה, בשל מאזן הנוחות. איזון זה הצביע על פגיעה משמעותית שעלולה להיגרם כתוצאה מפינוי, שלא ניתן לפצות אותו כספית. משכך, על אף שהכיר בזכויותיהם של שיכון ובינוי, אישר בית המשפט סעד זמני עד ליום 30.5.2021, על בסיס הגינות פרוצדורלית. שיכון ובינוי ערערו וטענו כי השיהוי של המשיבה בהגשת התביעות אינו מוצדק וטענותיהם מופרכות. ערכאת הערעור דחתה את הערעור, אישרה את ההחלטה המקורית כתואמת את החוק, ודחתה את התנגדות שיכון ובינוי מחוסר עילה מספקת לביטול נימוקי בית המשפט המחוזי. ההחלטה לא פסקה הוצאות.