ב"ש 3090/07

תקציר

הכרעת הדין דנה בהגשת כתב אישום נגד שני משיבים שהואשמו במספר עבירות הקשורות לאירוע אלים שהתרחש ב-25 ביוני 2007 בביתו של המתלונן באום אל-פחם. כתב האישום מייחס למשיב מס' 1 חבלה בכוונה והחזקת סכין שלא כדין, ואילו המשיב מס' 2 מואשם בהחזקת נשק, ירי באזור מגורים וחבלה מכוונת ברכב. הכרעת הדין נועדה לקבוע האם קיימות די ראיות לכאורה המצדיקות את מעצרם של המשיבים עד תום המשפט ואת הסכנה הפוטנציאלית הנשקפת מהם, לצד הצורך במעצרם. האירוע כלל התקהלות בביתו של המתלונן כדי ליישב סכסוך בינו לבין אשתו, שהסלים לקטטה. לטענת המתלונן ושני ילדיו, המשיבים היו מעורבים באלימות, כאשר המשיב מס' 2 יידה אבנים ויורה, והמשיב מס' 1 דקר את המתלונן בגבו באמצעות סכין מטבח. המתלונן סבל מפצע דקירה בחזה ונזקק לניתוח. מנגד, טוענים המשיבים לחפותם וטוענים כי לא היו מעורבים באירוע. המשיב מס' 2 טוען כי כלל לא נכח בזירה, ובא כוחו טוען כי לא סותרים את ראיותיהם. בהכרעת הדין ניכרות סתירות וסתירות בעדויות המתלונן וילדיו. עם זאת, היא מטילה ספק במשמעותן של סתירות אלה וסבורה כי לחומר החקירה פוטנציאל ראייתי. אשר לטענות המשיבים לחפותם, פסק הדין מוצא את הסבריהם בלתי משכנעים ומחשידים, ובפרט את טענתו של המשיב מס' 1 כי הגיע למקום לאחר האירוע. פסק הדין מתייחס גם לאליבי של המשיבה מס' 2, הנתמך על ידי עמית, אך מטיל ספק במהימנותו בשל חוסר עקביות בתזמון. זאת ועוד, התנהגותם של שני המשיבים, ובפרט איחורו של המשיב מס' 1 בהתייצבותו במשטרה, מעוררת תמיהה. הכרעת הדין מכירה בחזקת המסוכנות הסטטוטורית בעבירת החבלה ומתחשבת ברקע של המשיבים ובנסיבות המקרה. מסקנת בית המשפט היא כי אף שמדובר בעבירות חמורות, אין צורך בהחזקתם של המשיבים מאחורי סורג ובריח, בהתחשב בעברם שומר החוק. במקום זאת, פסק הדין מציע מעצר בית מלא בפיקוח, עד להגשת הצעות חלופיות מתאימות ומתן ערבויות בנקאיות. קביעת תנאי השחרור נדחית למועד מאוחר יותר.