רע"א 8000/04

תקציר

מדובר במשיב שנפגע בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה, עם נכות אורתופדית לצמיתות בשיעור של 10% שנקבעה על ידי הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי. בדרישה לפיצויים הגיש המשיב תביעה לבית משפט השלום באשדוד. המבקשים ביקשו למנות מומחים רפואיים להערכת נכויות שאינן קשורות; עם זאת, בית המשפט, בהסתמך על קביעה משפטית מחייבת לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים, דחה בקשה זו אך אישר מומחה לרפואה תעסוקתית להעריך את כשירותו ויכולתו התפקודית של המשיב לאחר התאונה. טעות מנהלית הובילה לכך שהמומחה קיבל הנחיות שגויות, והערכתו, שסתרה את קביעת המוסד לביטוח לאומי, קבעה כי למשיב אין נכות נוכחית. בית משפט השלום פסל את חוות הדעת של המומחה, וציין כי היא סטתה מהתחום המיועד, ובית המשפט המחוזי אישר החלטה זו. המבקשים טענו נגד פסילת חוות הדעת, ייחסו למשיב שיהוי והדגישו את מעשיו בתום לב של המומחה. הם הציעו לשמור על חלקים מחוות הדעת בנוגע למגבלות תפקודיות; עם זאת, המשיב טען כי סטיית חוות הדעת מחייבת את פסילתה המלאה. בסופו של דבר, דחה בית המשפט העליון את הבקשה, תוך שהוא מדגיש את הפגם המרכזי של חוות הדעת בטיפול במוגבלותו של המשיב ומאשר את הצורך לקיים את הקביעה המחייבת. המבקשים חויבו בהוצאות המשיב בסך 15,000 ₪.