ע"א 988/05

תקציר

מקרה זה כרוך במחלוקת פרוצדורלית בנוגע לקבילות ושלמות הראיות בסכסוך משכנתא חוזי. המבקש מבקש להוציא מתיק ההוכחות של המשיב צילום שטר משכנתא (מוצג ב'), בטענה כי מדובר בעותק מצומצם ושונה שנוצר לצורך הערעור הנוכחי ולא הושג או הוצג כדין בבית המשפט קמא. **עקרונות משפטיים ותפיסות ביחס לקבלת ראיות וטוהר הראיות** **I. הסדרת מוצגים בערעורים אזרחיים** המקרה מפנה לתקנה 437(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המתירה שימוש במסמכים שהוצגו בערכאות קודמות במוצגי ההליך הנוכחי. העיקרון המרכזי כאן קובע כי מסמכים חייבים להתקבל כדין כראיה בבית המשפט הפרוצדורלי כדי להיות מותרים בביקורת ערעור. תקנה זו מבטיחה הוגנות פרוצדורלית ושלמות ראיות, ומדגישה שרק ראיות שהתקבלו כראוי בבתי משפט נמוכים יותר ממשיכות הלאה. **השני. תוקף העתקי צילום כראיה** בית המשפט מסתמך על סעיף 40 לפקודת הראיות (1971), הקובע כי עותק צילומי שהושג בהליכים חוקיים קביל כשעתוק מדויק של המקור, ללא קשר לשינויי הגודל, ובלבד שהעותק נשמר בצורה מדויקת. עיקרון זה עומד בבסיס גישת בית המשפט לפיה פערי גודל בין עותקים אינם הופכים אותם אוטומטית לבלתי קבילים או לראיות "חדשות", כל עוד העותקים הם העתקים מדויקים של המסמך המקורי. **השלישי. הרלוונטיות של טופס המסמך וטענות לשינוי** המבקש טוען כי הצילום המצומצם נוצר כדי להסתיר פרטים (כלומר, שרק מחצית מהדירה הייתה משועבדת) וייתכן שנעשה בו מניפולציה כדי להשפיע על הבנתו של בית המשפט. זה מעלה סוגיות של מניפולציה פוטנציאלית של מסמכים ואותנטיות. עם זאת, בית המשפט מוצא כי מאחר ששטר המשכנתא המקורי והעותק המוגדל הוגשו לבית המשפט קמא, והפער מוגבל לגודל ולבהירות, קבילות הצילום נותרה בעינה. העובדה שהמבקש עצמו הגיש עותק מצולם לבית המשפט קמא מחלישה את הטענה כי העותק בתיק הערעור הוא מסמך "חדש" או שהושג שלא כדין. **הרביעי. שיקול דעת שיפוטי ושימור ראיות** בית המשפט מדגיש כי אלא אם כן הבדל בצורה משפיע על התוכן המהותי או על הבסיס העובדתי של התיק, שינויים בגודל או בבהירות אינם מצדיקים פסילת ראיות. שיקול דעתו של בית המשפט מונחה על ידי עקרונות של יושרה ראייתית המאוזנים מול שיקולים מעשיים של שכפול מסמכים. מכיוון שהאותנטיות והתוכן של שטר המשכנתא אינם שנויים במחלוקת, והעותקים עקביים, בית המשפט מסרב להוציא את המוצג. **V. חדשנות ועקרונות משפטיים** המקרה מדגים חיזוק של עקרונות מבוססים: - שעותקים מצולמים, גם אם הם משתנים בגודלם, נשארים תקפים כל עוד הם משקפים במדויק את המקור, תוך הדגשת הגמישות של צורות הראיות. - שהקבילות תלויה בהקפדה על נהלי הגשה חוקיים ולא בתכונות הצגה פיזיות בלבד. - חשיבות ההגשה המקורית כראיה בבית המשפט קמא באימות עותקים לעיון בערעור. - עמדתו הפרשנית של בית המשפט מצביעה על גישה פרגמטית המעדיפה מהותיות על פני הקפדה פורמליסטית בהצגת ראיות, אלא אם כן הצורה פוגעת ישירות בעובדות המהותיות או מעוררת ספקות לגבי האותנטיות. **מסקנה** בית המשפט קובע בצדק כי להתנגדויות של המבקש למוצג ב' אין בסיס משפטי מספיק להחרגה בהתחשב באמות המידה המשפטיות הרלוונטיות. האותנטיות היא בחזקה, והבדלים קלים בשכפול אינם פוגעים בקבילות כאשר תוכן הליבה נותר ללא עוררין ותואם את הרשומה המקורית. מקרה זה מאשר מחדש את העיקרון לפיו דבקות פרוצדורלית ונאמנות מהותית קודמות לאי התאמות שטחיות, ומבטיחות את שלמות ראיות הערעור תוך שמירה על יעילות והוגנות פרוצדורלית.