עב"ל 25181-12-11

תקציר

הערעור במקרה זה התקבל משום שהוועדה הרפואית לעררים חרגה מסמכותה החוקית, דבר שהוביל לטעות משפטית בהחלטתה. פסק הדין מתייחס ל"פרשת ביטרן", ומחזק את העיקרון לפיו רק קציני תביעה או בתי דין מחליטים אם אירוע נחשב לתאונת עבודה. הוועדה הרפואית קובעת את הקשר הסיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין הנכות, וכן את דרגת הנכות, כפי שנקבע בסעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי. ההחלטה מפרטת את תפקידיהם השונים של קציני התביעות והוועדות הרפואיות: הכרה בנפגע עבודה לצורך כיסוי ביטוחי לעומת קביעת נכות כתוצאה מפגיעה כזו. מתווה זה מבטיח כי רק נפגעי עבודה מוכרים הגורמים לנכות ממשית יהיו זכאים להטבות. המקרה דן גם בחלוקת האחריות ביחס למצבים כגון ירידה בשמיעה וטינטון, תוך הדגמת הליכי עבר שהותאמו בתיקוני חקיקה. הוועדה חרגה מסמכותה בכך שהקצתה אחוזי נכות לתנאים שנדחו במפורש על ידי פקיד התביעות, כאשר המשיב לא ערער על החלטת הקצין בבית המשפט. לפיכך, הערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי מתקבל, והחלטת הוועדה הרפואית לעררים מבוטלת, ללא פסיקת הוצאות.