ת"א 2379/01

תקציר

בית המשפט מצא כי לא לתובע ולא לנתבע הייתה אמינות רבה. עם זאת, טענת התובע כי רכש זכויות ברכב ובדירה נשמרה. התובע אכן מימן את מלוא עלות רכישת הרכב, ולפחות 297,412 ₪ מרכישת הדירה. הרקע לרכישת הדירה על שם הנתבע היה רצונו של התובע לברוח מנושיו, שלא להפגין את רצינותו בפני הנתבע כפי שטען במקור. טענת הנתבעת כי מימנה את רכישת הדירה לא נתמכת, וכך גם טענתה כי חתמה על הסכם הלוואה מתוך תמימות וטיפשות. בית המשפט הורה כי הנתבע ישלם לתובע 80,000 ₪ עבור תמורת הרכב, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מחודש ספטמבר 2001, ו-297,412 ₪ בגין הסכומים ששילם התובע בגין הדירה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מחודש אוגוסט 2005. בקשת התובעת למתן פסק דין הצהרתי בעניין הבעלות בדירה וברכב נענתה אפוא. התביעה שכנגד לתשלום דמי שכירות נדחתה, והנתבע חויב לשלם לתובע את הוצאות המשפט בתוספת שכר טרחת עורך דין. הסכומים שעליהם הורה הנתבע יצטברו ריבית והפרשי הצמדה החל מיום 15.10.07 ועד למועד התשלום בפועל.