ת"א 1686/06

תקציר

התובעת, חברה שבבעלותה זכויות ההשמעה הציבוריות של מוזיקה מוקלטת שהופקה על ידי מספר חברות תקליטים, תבעה בעל מסעדה ואת מנהל המסעדה על כך שהשמיעו מוזיקה במפעל שלהם ללא רשות. הנתבעים טענו כי המוזיקה הושמעה מרדיו וכי התובעת לא הוכיחה את זכויותיה ביצירות המדוברות. הם גם הכחישו את גובה הנזק הנתבע, וטענו כי עליהם לשלם רק על הפרה אחת, וכי יש לקבוע את הפיצוי בסכום המינימלי הקבוע בחוק. בית המשפט פסק לטובת התובע. בית המשפט קבע כי התובעת הוכיחה די הצורך את זכויותיה ביצירות המוצגות במסעדה, וכי טענת הנתבעים בדבר היעדר הוכחת זכויות בין האמנים לבין סוני לא הועלתה בכתב ההגנה שלהם ולכן מהווה הרחבה בלתי מותרת של הסכסוך. בית המשפט דחה גם את טענת הנתבעים כי המוזיקה הושמעה מרדיו להנאתו של המלצר, וקבע כי היא הושמעה באמצעות מערכת הגברה לטובת הלקוחות, דבר המהווה הפרת זכויות יוצרים. באשר לגובה הפיצוי, קיבל בית המשפט את טענת הנתבעים כי הייתה הפרה אחת בלבד, שכן כל המוזיקה הושמעה בו זמנית. עם זאת, בית המשפט פסק פיצוי מקסימלי של 20,000 ₪ בגין הפרה בודדת זו, שכן הנתבעים לא הוכיחו כי סכום זה הוא אגרת הרישיון שהתובע היה גובה מהם. כמו כן הורה בית המשפט לנתבעים לשלם לתובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪ + מע"מ. המנהל נשא באחריות אישית, שכן הוא היה בעל המניות והמנהל בפועל של המסעדה, ובית המשפט מצא כי הייתה לו תועלת פרטית מהפרת זכויות היוצרים.