מ"ת 16806-03-12

תקציר

השופט, הרב שפירא, מצא ראיות מספיקות כדי להצביע על כך שהמשיב זוהה נכונה כנהג הרכב שגרם לפגיעה במתלונן. זיהויו של המשיב על ידי המתלונן נחשב אמין, למרות כמה סתירות קלות, ונחשב אמין יותר מטענות האליבי שהציגה ההגנה, שלא היו עקביות וסותרות אמירות אחרות. אופי האירוע, בין אם מדובר בתאונת דרכים ובין אם מדובר בתקיפה מכוונת, נמצא כמזיק במתכוון בהתבסס על דברי המתלונן ואחיו, שנתמכו על ידי עד נוסף, ג'מאל. השופט ציין כי למשיב הייתה הזדמנות להימלט מהמקום מבלי לגרום נזק, אך בחר להאיץ ולגרום לפציעה. חומר הראיות שהוצג נקבע כבעל פוטנציאל ראיה מספיק לתמיכה בטענות כתב האישום, חרף הכחשת המשיב את הטענות. עבירת החבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) נחשבה ראויה בנסיבות העניין. השופטת הכירה במסוכנות הנשקפת ממעשיו של המשיב, אך גם בחנה את נסיבותיו האישיות של המשיב, ולא מצאה מסוכנות אינהרנטית ברקע שלו או באורח חייו. עם זאת, בשל חומרת המעשה, המחלוקת על נסיבות האירוע והיעדר כוחות מרסנים, קבע השופט כי יש צורך במעצר עד תום ההליכים. ההחלטה הייתה מותנית, ואפשרה דיון המשך לאחר עדותם של עדים מסוימים כדי לבחון מחדש את צו המעצר. המשיב חויב להישאר במעצר עד לסיום המשפט.