ע"מ 31176-06-13

תקציר

ערעורים מאוחדים אלה מערערים על צווי קביעת הכנסות שהוציא פקיד השומה לשני מערערים – משב אילת סחר בע"מ ובעליה, יוסי לוי – לשנת המס 2008. מדובר בתשלום של 1.8 מיליון שקל שבוצע במסגרת עסקה שבמסגרתה מכר לוי את פעילות המרכול שלו לחברת יינות ביתן בע"מ. המחלוקת העיקרית היא האם יש למסות את 1.8 מיליון השקלים, ששולמו ישירות ללוי על ידי יינות ביתן בתמורה להתחייבותו שלא להתחרות בחברה במשך ארבע שנים, כהכנסה הונית (בשיעור של 20%) או כהכנסה רגילה (בשיעור גבוה יותר). פקיד השומה קבע כי יש למסות את הסכום כהכנסה רגילה שקיבל משב אילת מהיטל, או לחילופין כהכנסה רגילה שקיבל לוי מהחברה. המערערים טוענים כי התשלום מייצג הכנסה הונית ממכירת התחייבות אי תחרות, נכס נפרד. בית המשפט פוסק לטובת פקיד השומה. היא קובעת כי נושא המשרה פרק, את הנטל המוטל עליו להוכיח כי העסקה פוצלה באופן מלאכותי כדי להקטין את חבות המס. מהראיות עולה כי הצדדים לא התכוונו לכבד את הסכם אי התחרות, שכן לוי פתח חנות חדשה זמן קצר לאחר המכירה ויינות ביתן לא נקטו בצעדים כדי לעצור אותו. יתר על כן, ההסכם אפשר ללוי להמשיך לפעול בתחום המזון הסיטונאי - חלק חשוב מעסקיו - והחנות שפתח לאחר המכירה נסחרה תחת אותו שם של המרכול הנמכר, בניגוד לסעיף אי התחרות. עוד קובע בית המשפט כי ההתחייבות שלא להתחרות הייתה מוגבלת בהיקפה ומוגבלת גיאוגרפית, והפיצוי המוסכם בגין הפרת סעיף אי התחרות היה נמוך משמעותית מהתשלום בפועל. בסך הכל, סך התמורה ששילמה יינות ביתן שיקפה את שווי העסק שנמכר, אך חולקה באופן מלאכותי. גם אם הסכם אי התחרות היה אמיתי, בית המשפט קובע כי ההכנסה שהוא הניב הייתה הכנסה רגילה, שכן ההסכם לא היה כרוך במכירת ההון האישי של לוי או בהיפרדות קבועה ממנו. תחת זאת, היא הטילה מגבלה זמנית על זכותו להפיק רווח מפעילות מסוימת, שלא היוותה ויתור על זכות ממשית כלשהי. כישוריו ועסקיו של לוי בתחום המזון באילת כמעט ולא נפגעו, והוא המשיך להפעיל שתי חנויות בעיר. לפיכך הערעור נדחה. המערערים חויבו ביחד ולחוד לשלם לפקיד השומה הוצאות שימוע בסך 60,000 ₪.