דב"ע נד/193 - 3

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מעמדו של עובד, בפרט רכז ביטחון שוטף צבאי, וזכאותו לפיצויי פיטורים עם התפטרותו. העובד המדובר התקבל לעבודה ברשות מקומית בשומרון, שבה חוק הרשויות המקומיות (הסדרת השמירה) אינו חל, אך הצו בדבר הסדר השמירה בהתנחלויות (יהודה ושומרון) בתוקף. צו זה קובע הוראות זהות לחוק. תפקידו של העובד היה לארגן את האבטחה ביישוב ולפקח על ביצוע הצו. בית המשפט בוחן את המושג "מתנדב" כאמור בסעיף 10 לחוק, ומגדיר אותו כמי שאינו מחויב לשמור אך מתנדב לכך, או מי שכבר מחויב לשמור אך מבקש להאריך את תפקידו מעבר לשעות הנדרשות. בית המשפט מדגיש כי התנדבות ועבודה הם מושגים הסותרים זה את זה. לפיכך, המשיב, שהועסק בשטחים וקיבל משכורת, אינו יכול להיחשב כמתנדב אלא כ"עובד". קביעה זו נתמכת עוד יותר על ידי אופי תפקידם והמאפיינים החיצוניים של החוזה שלהם עם המערערת. באשר לזכאותו של העובד לפיצויי פיטורים, בית הדין מסכים עם קביעת בית הדין האזורי כי נסיבות התפטרותו של העובד מצדיקות את תביעתו. עם זאת, בית המשפט מציין כי תקופת ההתיישנות פגה, ולכן החובה לשלם פיצויי פיטורים בטלה. בנוסף, בית המשפט דן בהיבטים הפרוצדורליים של התיק, לרבות ההסכמה שהתיק יידון בפני שופט יחיד מבלי לעמוד בדרישות החוק לחריג כזה והחלטת בית המשפט המחוזי לדרוש סיכומים בכתב משני הצדדים, למרות שאחד מהם לא היה מיוצג. בית המשפט מסיים בכך שהוא דוחה את הערעור ומורה למערערת לשלם את הוצאות המשיב בערעור.