ת"צ 38124-04-13

תקציר

המבקשים הגישו תובענה ייצוגית נגד המשיב בדרישה להחזר שכר טרחה שנגבה בניגוד לתקנות 5, 6 ו-15. במהלך הדיונים המקדמיים צומצמה התביעה לתקנה 5 בלבד לתקנות בתי הדין לעבודה, אשר המשיב הודה כי לא הוחזר כנדרש. בעקבות הודאה זו, התבקש בית המשפט לפסוק את שכרם של המבקשים ועורכי דינם, שכן המשיב הגיש הודעת פיטורים. המבקשים ביקשו כי שכר הטרחה ושכר טרחת עורכי הדין יחושבו ב"שיטת האחוזים", בהתבסס על סך התועלת לציבור, המוערכת ב-3,410,440 שקל. המבקשים ביקשו 10% מסכום זה כגמול ולפחות 20% כשכר טרחת עורכי דין. בית המשפט שקל את תרומות המבקשים מבחינת תפוקה, תשומות והכוונה ציבורית ואת טענות המשיב לשכר ושכר טרחה מינימליים או כלל לא, בשל רמת מאמץ בלתי מספקת, חוסר מורכבות ופגיעה מיותרת בקופה הציבורית. בית המשפט הכיר בתועלת ובחשיבות הציבורית של התביעה הייצוגית, וקבע כי היא הובילה להשבת שכר הטרחה לציבור, והצדיקה את מאמצי המבקשים. עם זאת, בית המשפט שקל גם את ההשקעה המקצועית הצנועה יחסית הנדרשת לצורך התביעה ואת הימנעותם של המבקשים מלפנות למשיב מראש. באיזון בין גורמים אלה, לצד הצורך להגן על הקופה הציבורית – שכן המשיבה חרגה מהתחייבויותיה – קבע בית המשפט כי יש לקבוע את שכר טרחת עורכי הדין של המבקשים על סך של 59,000 ₪, ואת שכרה של המבקשת מס' 1 על 7,500 ₪. הבקשה לגמול למבקש מס' 2 נדחתה, והתביעה הייצוגית נדחתה. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 26.8.2015.