תא"מ 35960-10-19

תקציר

בית המשפט קבע כי שיק על סך 47,875 ש"ח שנתן התובע לנתבעת לצורך רכישת דירה אינו דמי רצינות או פיצוי מוסכם אלא מקדמה על חשבון העסקה. לפיכך, מאחר שהעסקה לא יצאה לפועל בשל אי השגת מימון על ידי התובע, הורה בית המשפט לנתבעת להשיב לתובע את סכום השיק, בצירוף ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה. עוד קבעה השופטת כי הן התובע והן הנתבע פעלו בחוסר תום לב במהלך המשא ומתן, אך מאחר שהנתבע לא הצליח להוכיח שנגרם לו נזק כספי כלשהו, בית המשפט לא הורה על פיצוי כלשהו לטובתו. במקום זאת, כל צד יישא בהוצאותיו, למעט סכום סמלי של 700 ₪ שהנתבע ישלם לתובע. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע את סכום השיק, שכעת מסתכם בסך 52,518 ש"ח, שכן הוא ניתן כמקדמה לרכישת הדירה. השופטת ציינה כי טרונו האמיתי של הנתבע, שהיה צד גלוי למשא ומתן, היה כלפי בן זוגו של התובע, שלקח חלק פעיל מאוד בעסקה והוליך אותו שולל. עם זאת, מאחר שהדירה המדוברת הייתה שייכת לבנו של הנתבע, והזכות לתבוע פיצויים שייכת לבנו, בית המשפט לא יכול היה לפסוק פיצויים כלשהם לנתבע.