תא"מ 39405-11-17

תקציר

פסק הדין מקבל את התביעה נגד הנתבעים, ומורה להם לשלם ארנונה ביחד ולחוד. התיק סובב סביב שותפות עסקית שעלתה על שרטון, כאשר התובעת היא העירייה התובעת מסים. הנתבעת מס' 1 טענה כי אין לחייבה בגין התקופה בה עזבו את הנכס, אך בית המשפט קבע כי לנתבעים היה הקשר הקרוב ביותר לנכס, ולכן הם חייבים במיסים. קביעת מועד היציאה אינה פוגעת בזכותה של העירייה לראות בהם מחזיקים ולגבות מיסים. יתר על כן, בית המשפט דחה את טענות הנתבעים בנוגע לסיווג הנכס ושטחו, שכן הנתבעים לא מיצו את הסעדים המנהליים העומדים לרשותם. רישומי העירייה התקבלו כראיה המוכיחה את חוקיות החוב ושיעורו. באופן כללי, העיקרון הבסיסי הוא כי הבעלים של הנכס אחראי על הארנונה. מאחר שהנאשם מס' 1 לא מסר הודעה בכתב על העברת הנכס, הוא עדיין חייב במיסים. פסק הדין מורה לנתבעים לשלם את מלוא הסכום הנתבע, כולל ריבית, והוצאות משפט.