ע"מ 27312-08-22

תקציר

הפרשה נסובה סביב בעלות על דירה בנווה צדק, תל אביב, שהייתה בבעלותה החוקית של אפרת יהב יקותיאל (אפרת), אך נרכשה לכאורה בכספי אילנית יהב (אילנית). אילנית הודתה בעבירות של סרסרות, החזקת מקום לזנות, עבירות מס והלבנת הון, והודתה בשימוש בכספים אסורים לרכישת הדירה. הדירה נתפסה על ידי המדינה במסגרת הסדר טיעון, שחייב גם את אילנית לוותר על זכויותיה בה. אפרת, הנשואה לאילנית, מבקשת כעת לבטל את צווי העיקול שהטילו רשויות המס על הדירה, בטענה לבעלות בלעדית. עם זאת, השופט קובע אחרת, ומגיע למסקנה כי לכל הפחות, מחצית מהדירה שייכת לאילנית. החלטה זו מתבססת על שלושה גורמים מרכזיים: ראשית, הודאתה של אילנית והשימוש בכספים אסורים ברכישה; שנית, הסכמתה של אפרת לחילוט בהליך הפלילי; ושלישית, אופייה המשותף של הדירה, שהופרך רק על ידי טיעונים לא משכנעים וטענות גרידא של אפרת. יתרה מכך, השופטת מדגישה כי העיקול משמש להבטחת תשלום המס והוא מוצדק נוכח היעדר נכסים נוספים על שמה של אילנית. הפחתת העיקול למחצית מזכויות הדירה מאזנת בין הבטחת גביית המס לבין מזעור הפגיעה בבעלים. השופט מציין גם את הטיפול הכושל של המדינה בתיק, וממליץ על תיאום טוב יותר בין זרועות השלטון השונות בעניינים אלה. עם זאת, בשל הסכמת המדינה עם פסק הדין וגרסתה הבלתי אמינה של אפרת לאירועים, השופט מורה לאפרת לשאת בהוצאות המשפט של המדינה, אם כי בסכום מופחת.