ע"א 6649/96

תקציר

הערעור עסק במקרה הטרגי של טל גלעד, צעיר שהתאבד בבית החולים הדסה בירושלים, לאחר ניסיון קודם. השאלה העיקרית הייתה האם בית החולים נושא באחריות לכך שלא נקט אמצעים סבירים למניעת התאבדותו. בית המשפט המחוזי ראה במקור את בית החולים אחראי, וקבע היעדר הסדרי הגנה נאותים למרות הערכות פסיכיאטריות שהצביעו על סיכון להתאבדות. פסק הדין בחן שאלות משפטיות מורכבות הנוגעות לחובת הזהירות, והדגיש כי אחריותו של בית החולים משתרעת גם על מניעת סיכוני התאבדות למטופלים, במיוחד לאחר ניסיון. בית המשפט דחה את טענות בית החולים כי האשמה מוטלת אך ורק על גלעד, בהתחשב במצבו הדיכאוני ובהשגחתו הרפואית. היא הדגישה כי הטלת חובת שמירה אינה פוגעת באוטונומיה האישית, בהינתן ההקשר האובדני, ומתחה ביקורת על ליקויי התיאום בין המחלקות הרפואיות. מבחינה כלכלית, בית המשפט דחה הגנות כמו סיכון מרצון ואשם עצמי תורם, והסכים כי אלה לא ניתקו את הקשר הסיבתי בין רשלנות בית החולים לבין ההתאבדות. פסק הדין קבע תקדים לפיו על בתי החולים לנקוט בפעולות סבירות כדי למנוע התאבדויות פוטנציאליות, תוך הכרה הן בציוויים רפואיים והן בציוויים מוסריים. בסופו של דבר, הערעור נדחה, ובית החולים חויב לפצות את המשפחה, תוך הדגשת הצורך בפרוטוקולי שמירה קפדניים ותיאום במסגרות הטיפול.