ת"א 5955-11-11

תקציר

התובעת, יחד עם ילדיה, מנהלת עסק לסחר במכוניות ומבקשת להרחיב את עסקיה באמצעות רכישת קרקע שכנה. הקרקע, שעליה מתוכנן בניין להריסה, משועבדת. התובעת מתקשרת בהסכם עם בעלת הזכויות במקרקעין, הנתבעת מס' 2, לרכישת הקרקע ולהרחבת עסקיה. במסגרת ההסכם משלמת התובעת לנתבעת מס' 2 ומתחייבת לשלם את יתרת הסכום לנתבעת מס' 1, בעלת משכנתא רשומה על הקרקע. המשכנתא ניתנה לנתבע מס' 1 על ידי הנתבע מס' 2 לצורך הבטחת פירעון הלוואה. התובע, במטרה למחוק את המשכנתא, מגיש תביעה נגד שני הנתבעים. לחילופין, היא מבקשת למחוק את המשכנתא עם תשלום 40,000 $ או 65,000$ כפי שיקבע בית המשפט. בית המשפט בוחן את היחסים החוזיים בין הצדדים ומוצא כי טענות התובע בדבר זיוף ואי חוקיות ההלוואה אינן רלוונטיות בהקשר של היחסים החוזיים הקיימים. עוד יצוין, כי התובעת מנועה מבחינה משפטית מלהעלות טענות אלה, שכן הן סותרות את טענותיה הקודמות בהליך קשור. הסוגיה המרכזית היא פרשנותו של כתב התחייבות בלתי חוזר חתום על ידי הנתבע מס' 1, המתחייב להסדיר את המשכנתא עם קבלת מלוא התמורה בגין מכירת הקרקע. בית המשפט מגיע למסקנה כי כתב ההתחייבות קשור להסכם המכר ואינו נפרד, כטענת הנתבעת מס' 1. כמו כן, בית המשפט מוצא כי כתב ההתחייבות אינו קובע תקופה קצרה לתשלום יתרת הסכום וכי החזקה במקרקעין לא נמסרה לתובע, כנדרש בהסכם המכר. לפיכך, חובת התובעת לשלם את יתרת הסכום טרם הבשילה. בית המשפט קובע כי התובע לא הפר את ההסכם, וכי הנתבע מס' 1 ביטל שלא כדין את התחייבותו הבלתי חוזרת. בית המשפט מורה לנתבעת מס' 1 לבטל את המשכנתא ולמסור לתובע את המסמכים הדרושים בתוך 45 יום, וכן למסור את החזקה במקרקעין, בתמורה ל-65,000$ שישולמו על ידי התובע. בנוסף, הנתבעת מס' 1 נדרשת לכסות את הוצאות התובע ושכר טרחת עורך דין, בסך 70,000 ₪. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים ונכנס לתוקף החל מיום 30/09/2013.