ע"א 41908-11-10

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על סכסוך רכושי. המערערים, בעלי אגף 55 בשפרעם, ביקשו לסלק את ידו של המשיב מחלקת קרקע הגובלת ברכושם, אליה פלשה לכאורה המשיבה, רשת מסעדות גז, הן מעל ומתחת לפני הקרקע. המשיב טען כי הפלישה לא הייתה מכוונת ומתוארכת לשנת 1977 עת הוקמה תחנת הדלק. לאחר מאבק משפטי ממושך, פסק בית משפט השלום לטובת המשיב וקבע כי הפלישה הייתה מינורית ואינה מצדיקה פינוי, במיוחד לאור העלויות הגבוהות של פינוי המבנים התת-קרקעיים. המערערים ערערו על החלטה זו, אך בית המשפט המחוזי דחה את תביעתם, תוך שהוא חוזר במידה רבה על נימוקי בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי הכיר בזכויות הקניין של המערערים, אך הדגיש כי מעשיו של המשיב לא נעשו בחוסר תום לב. בית המשפט שקל גם את ההשפעה המינימלית של הפלישה על יכולתם של המערערים להשתמש באדמותיהם ואת הנטל הכלכלי המשמעותי הכרוך בפינוי המבנים התת-קרקעיים. כתוצאה מכך, קבעו השופטים כי המשיב יוכל לשמור על החזקה במקרקעין שבמחלוקת, בכפוף לתנאים מסוימים. בפסק הדין הודגש כי החלטה זו לא היוותה השתק של קבע, והותירה למערערים זכות לתבוע מחדש פינוי אם ישתנו הנסיבות, למשל, אם היו בידיהם תכניות ספציפיות לשימוש בקרקע. בנוסף, נקבע בפסק הדין כי על המשיב לשלם דמי שימוש סבירים בגין המקרקעין בהם הם ממשיכים לתפוס. בית המשפט גם הורה כי הוצאות הערעור יישאו בכל צד, בשל היעדר עיקרי טיעון שהובאו לו, וציין כי פסק דינו לא מנע מהצדדים לנהל משא ומתן לפתרון פשרה.