סע"ש 53331-11-20

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את התביעה שהגיש עובד גמלאי של עיריית אילת נגד העירייה לתשלום דמי כוננות, הידועים גם בשם פנקסים. הנימוקים להחלטה זו כפולים. ראשית, התובע חתם על כתב ויתור תקף על כל התביעות הנוכחיות והעתידיות כנגד העירייה במסגרת תוכנית פרישה מוקדמת, וקיבל קצבת פרישה בסך 121,978 ₪. בית המשפט הכיר בלגיטימיות של ויתורים אלה, ומצא כי התובע חתם ביודעין וברצון על כתב הוויתור ללא כל הסתייגות, בתמורה לקצבת הפרישה. שנית, הטענה נעדרת שחר, שכן התובע לא הוכיח כי קודם למאי 2018 הוא נדרש על ידי העירייה לבצע תפקידים בכוננות או כי ביצע אותן בפועל. על פי חוקת העבודה, פיצוי כוננות ישולם רק לעובדי הרשויות המקומיות הנדרשים להיות בכוננות בבית למטרות עבודה לאחר שעות העבודה. תפקידו של התובע כמנהל מחלקת החניה לא כלל דרישות כוננות, והוא לא אושר לאף כוננית לפני מאי 2018. בית המשפט דחה גם את טענות התובעת לקצבאות כוננות נוספות ממאי 2018 ואילך, הפרשות לפנסיה והפרשות לקופות גמל, וקבע כי טענות אלה אינן נתמכות בראיות. כמו כן, נדחתה גם תביעתה הנגדית של העירייה להשבת קצבת הפרישה ששולמה לתובע. בית המשפט טען כי בעוד כתב הוויתור עליו חתם התובע תקף, השבת ההטבות המגיעות לו עקב דחיית תביעת התובע תהיה בלתי מידתית. כל טענות התובע נדחו, ולכן השבת ההטבות תהיה מופרזת. עם זאת, התובע חויב לשאת בהוצאות העירייה ובשכר טרחת עורך דין, בסך 5,000 ₪, בגין הגשת התביעה למרות חתימתה על כתב הוויתור. החלטה זו התקבלה בהיעדרם של שני הצדדים, ונמסר להם כי עומדת להם הזכות לערער על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה.