ע"א 15374-06-11

תקציר

הערעור ביקש להציג ראיות נוספות שניתן היה להגיש בבית משפט קמא אילו המערערים היו נוקטים בשקידה סבירה, אך נדחה בשל כך. המערערים גם לא הורשו להגיש העתקי תגובות שנשלחו לאתר האינטרנט של סטימצקי מאותה סיבה. בית המשפט הסכים עם הערכתו של בית משפט קמא כי מעשיהם של המערערים היו זדוניים, תרמיתיים ובלתי אישיים, והצדיק פיצוי מרבי של 300,000 ₪ בגין שלוש עוולות לשון הרע שבוצעו, וכן 100,000 ₪ בגין הפסדי מכירת הספרים. בית המשפט הסכים גם עם הפיצויים שנפסקו על ידי בית משפט קמא, לרבות ניכוי של 75,000 ₪ ששולמו למשיב במסגרת הליך פלילי המתנהל נגד המערערים, וקבע כי המערערת אחראית ל-50% מסך הנזק שנגרם, בסך של 200,000 ₪. אחריותו של המערער נבעה מכך שפיתח תוכנה והפקיד אותה בידי המערערת, למרות שידע את יכולותיה ואת מצבו הנפשי של המערער. בית המשפט קבע, כי היה על המערערת לצפות מראש את הנזק שנגרם ובכך להיות אחראית לפיצוי המשיב. הערעור נדחה, והמערערים חויבו לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ₪.