ע"א 543/82

תקציר

המערערת והמשיבה התקשרו בהסכם ממון לניסיון להגיע לשלום בית, ומינו את המשיב מס' 2 כבורר להכרעה בעניינים שבהסכם. לאחר שהמשיבה הביעה את רצונה להתגרש, עתרה המערערת לביטול ההסכם, אשר נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. הערעור הגיע לבית המשפט העליון, שאישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר. בית המשפט העליון קבע כי הסדרי רכוש בין בני זוג טרם גירושין תקפים ככלל והשאיר את תוכנם של הסכמים אלה לאוטונומיה של בני הזוג. תפקידו של בית המשפט באישור ההסכם הוא פסיבי, ורק מבטיח הסכמה חופשית והבנה של התנאים. אותם עניינים ניתנים לבוררות, והמחוקק לא התכוון להגביל את תוכנם של הסכמי ממון הטעונים אישור. ההסכם הספציפי היה תקף, כולל סעיף הבוררות, ובית המשפט אישר אותו, ולא מצא בעיות בהבנה או בהסכמה של בני הזוג. טענת המערערת כי המשיב הפר את ההסכם לא נתמכת. ההחלטה דחתה את הערעור, אישרה את תוקפו של ההסכם ופסקה למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 7,000 ₪. השופטים ש' לוין, ש' נתניהו וצ' אור דחו פה אחד את הערעור.